חוגי ורינה
חוגי גבר אוהב חיים וחובב הימורים ונשים,
היתה לו חנות קטנה בשוק של בגדד,
כל יום , בשעות הצהרים היה מסיים את העבודה שלו, סוגר את החנות,
הולך הביתה ותמיד באמתחתו דברי אוכל כל שהם , דברי מתיקה או פרי מיוחד,
היה מגיע הביתה, מוריד את בגדי העבודה עם ריח השוק , אוכל צהרים, מנוחה קצרה .
ואז מתלבש יפה, לרוב חולצה לבנה נקיה ומגוהצת ללא רבב,
,ג'קט תואם למכנסיים לעתים גם עניבה מתאימה ויוצא לבילוי היומי,
הבילוי החביב עליו ישיבה בבית קפה קבוע שם נפגש עם חברים לנרגילה ולמשחקי שש בש.
ובעיקר אהב להמר במרוצי סוסים.
הביתה היה מגיע בשעות הערב המאוחרות.
היה נשוי ואבא לשני ילדים כאשר אישתו נפטרה,
אז הכירו לו נערה כבת 17 ואילצו אותה להתחתן איתו. מבוגר היה ממנה ב18 שנה.
מהר מאד התחילו להגיע הילדים אחד אחרי השני-10 במספר.
הכסף לא הספיק ורינה נאלצה לעבוד בתפירה, זה מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות,
לבנות שלה היא תמיד תפרה את הבגדים בעצמה משאריות בד שנשארו או מבגדים שנתבלו ועברו הסבה..
כך מצאה את עצמה לא פעם הבת הבכורה מגיל מאז צעיר מטפלת באחים הקטנים שלה,
מבשלת ומנקה כי אמא שלה היתה הולכת לבתים לתפור לעיתים לשבוע ימים ולפעמים אפילו יותר..
רינה תפרה בגדי תינוקות ונדוניות לכלות ,שמה יצאה למרחוק והזמנות עבודה זרמו.
לאחר מס שנים הבת הבכורה נישאה ועברה לבית בעלה ועול הבית עבר לבת השנייה והיא רק בת עשר.
לא פעם האוכל נשרף, פעם יצא מלוח מידי ופעם חריף מידי, והיא הקטנה היתה חוטפת מכות
מהאבא שהלך לאכול בחוץ והשאיר אותה להתמודד לבד.
הבנים בגרו ויצאו לעבוד בחוץ, הבכור התחתן, שניים עלו לארץ נשארו הצעירים עם ההורים.
שלוש בנות ובן אחד
שניים מהם עסקו במסחר ואחד עבד במפעל נעליים.
הבת הצעירה היתה כבת 8 כאשר ההורים החליטו לעלות לישראל,
רינה רצתה להביא איתה את מכונת התפירה שלה אך נאמר לה שבארץ היא תקבל חדשה.
הגיעו לארץ למעברה, מחנה מעבר מאוהלים, לא מכונת תפירה ולא בטיח, שום הבטחה לא קוימה,
התנאים היו קשים מנשוא, אוהלים, שהגשם חדר דרכם, מיטות מברזל
שמיכות צמר גסות ומלאות פשפשים ופרעושים , קור אימים,
ללא עבודה, ללא כבוד עצמי, חוגי סבל מאד, היה מבוגר מידי לעבודה,
קצבת זקנה אז לא היתה גם לא קצבת ילדים.
רינה לקחה את עצמה בידיים והתחילה היא לפרנס את המשפחה.
היא השכירה עצמה לעבוד ככובסת במושב הקרוב תמורת כמה ביצים ותרנגולת אחת,
זו נאכלה במשך שבוע ימים, לכל המשפחה והביצים ניתנו לקטנים.
אחרי זה התחילה לעשות גם תיקונים קלים בבגדים שנקרעו והתבלו לאנשים במעברה ובמושבים באזור.
השלב הבא תפרה שמלות לילדות ופיגמות ומכרה תמורת אורז.ביצים קמח וסוכר,
מה שנתנו התקבל בברכה העיקר לא לרעוב. כך עברו הימים עד שעולמם התנפץ לרסיסים
אחד הבנים, נשוי עם תינוקת ואשה בהריון נהרג בתאונה דרכים,
רכוב על אופניים הועף ע"י נהג משאית ונהרג במקום היה ברכו הביתה מהעבודה .
העולם חרב, הכל נהיה שחור משחור וכאילו לו די אחרי כשנה הגיס נפצע בתאונת עבודה, נכנס לו סיד לעיין,
ויצא מכלל שימוש לתקופה ארוכה ואשתו נשאה בעול כשהיא מטופלת בשני ילדים קטנים.
בשלב זה החליטו לעזוב את המעברה ועברו לעיר הגדולה.
המצב השתפר מעט ,הצעירות הועברו לקיבוץ הגדולים התחילו לעבוד.כך עבורו השנים,
כולם נישאו וגידלו משפחות משלהם .
הדור הבא כבר ידע ימים טובים יותר.
ככה זה כשעולים ועוברים למקום חדש ללא שפה ולא משאבים,
חווים חבלי קליטה כמו חבלי לידה.
אילה