לא מזמן דיברתי עם חברה על מישהו מסויים, דיברתי על זה שאני מרגישה מכל מיני סיבות שאנחנו בליגות שונות, היא טרחה ואמרה לי שחוץ מליגה אחת אובייקטיבית, אני סתם מגזימה ושיש לנו נטייה להמעיט בערך עצמינו ולהיות עיוורים כלפי אלו שמוצאים חן בעינינו ואנחנו לא רואים פגמים – רק מעלות.
למה אני מספרת את זה? אתמול פגשתי את החבר הראשון שלי, נפרדנו לפני לא מעט שנים, לא התראינו מעל עשרים שנה – זיהיתי אותו בשניה, הוא היה כל כך שונה ויחד עם זאת כל כך דומה...
זה לא היה מפגש מקרי, זה היה מפגש שתוכנן לא מעט חודשים.
הסיפור התחיל בזה שלפני כמה חודשים יצר איתי קשר בחור עם שם משפחה ייחודי ומוכר, הוא נזקק לעזרתי בתחום שאני מתנדבת בו וכשנגמרה השיחה, שאלתי אותו האם במקרה הוא אח של ..
כמובן שהתשובה היתה כן ומפה לשם למחרת קיבלתי מייל.
הסיפור שלנו התחיל בצבא, הייתי חיילת מורעלת, הוא היה אז מ"מ צעיר שנקרא למפקד היחידה שלי לקבל נזיפה על מעללי חייליו, ריחמתי עליו, מפקד היחידה שלנו שהיה איש מקסים ידע להצמית אנשים והוא יבש אותו כל היום בהמתנה, באיזשהו שלב, התחלנו לקשקש וגילינו שפה משותפת שהתמשכה עד אחרי חצות במשמרת שדי הצטערתי שחלפה, השאר היסטוריה, בילינו יחד, עשינו לא מעט שטויות, תפרתי לא מעט שבתות, באוהלים במקומות שכוחי אל, התגעגענו געגועים מהסוג הזה שכואב בבטן ומעלה דמעות רק מהמחשבה, גרנו יחד, גרנו בנפרד, חלמנו על טיול ביחד ואז בזמן שכל אחד היה עסוק בענייניו הוא מצא את עצמו בזרועות אחרת שנכנסה להיריון והפכה לאישתו, לנישואים האלו לא היה סיכוי , הם נפרדו אחרי כשנתיים, מתישהו הוא היגר לארה"ב, התחתן בשנית, הביא ילדים - מידי פעם שמעתי עליו מחבר משותף, אבל קשר לא היה.
כשהתחלנו להתכתב זה היה מצחיק, שני זרים שהכירו פעם, מעלים זכרונות, משתפים אחד את האחר בחוויות ילדות ונזכרים כמה תמימים ומאושרים היינו אז, אחרי כמה חודשים של שיח קבוע החלטנו שאנחנו חייבים להיפגש, מכיוון שיש לו ילדה ומשפחה כאן הוא מגיע לארץ פעמיים בשנה, אז קבענו מפגש, אכלנו ארוחת ערב ואח"כ ירדנו לים לשבת בכיף, לשתות משהו ולדבר.
כאמור הוא היה כל כך דומה וכל כך שונה, אני זוכרת גבר נאה, רחב מעט, שרירי עם שיער קצוץ ועיניים ירוקות, היה לו חיוך – למות.
הוא בדיוק אותו גבר עם יותר שנים, מעט קמטים, הרבה פחות שיער, הוא פריק של בריאות אז (לטעמי לפחות) הוא רזה טיפונת יותר מידי, אנחנו מתכווצים עם הגיל זו כנראה עובדה, הוא התכווץ קצת יותר ממני, פתאום היה לו אף ואוזניים – דומה, אך שונה (ולא, אני לא יעל אבקסיס, סביר שגם אני נראיתי לו שונה ממה שזכר...) - אבל זה היה הוא, הנער שאהבתי, הבחור שאיתו התבגרתי, הגבר שממנו למדתי, האיש שבגללו בכיתי.
הבוקר סיפרתי לאיש שצחק ושאל אם ככה האם לא כדאי לו להיפגש עם האקסית שלו..
היה כיף לא נורמלי, חוויה מכוננת – לא מתחרטת לרגע, להיפך