עסוקים

במשך שעתיים הם ישבו ודנו מה לעשות ואיך לעשות. כיצד לשפר, לשנות, לקדם. היכן להתאמץ, עם מי להתייעץ. רעיונות נזרקו לחלל האוויר והכול אפשרי.

אך כשמגיע רגע האמת מעטים מאוד הם העושים, אם בכלל. כל השאר באמת רוצים לסייע, אך זה בדיוק לא מסתדר ואולי בפעם הבאה.

ואין כאן אשמה. אדם קרוב קודם כל לעצמו. עכשיו הם השקיעו שעתיים ואי אפשר לצפות מהם שכל שעה תושקע באותה מידה בנושא שלא נמצא בכלל בראש סדר העדיפויות שלהם ואפילו לא באמצעו.

ואין כאן ביקורת. כי הם עסוקים. זמנם מתוכנן בקפידה. זמנם יקר. רעיון בישיבה לא עולה להם כסף. להיפך, ככל שיציעו רעיון נועז ופרוע יותר יזכו להערכה על אומץ ויצירתיות. ביצוע כבר דורש מאמצים משמעותיים.

הם אנשי חזון. הם לא בירוקרטים. הם מחרטטים. הם לא מתעסקים בניירת ובתקציב. הם מגבבים. הם לא אנשי כפיים.

ואין כאן טענה. כי הם לא אמרו שיעשו, וגם אם אמרו והתכוונו לכך לא ידעו שאותו דבר יצוץ ושפתאום תגיע תקופה לחוצה. וגם אם הבטיחו ולא התכוונו, הם הרי לא בני האדם הראשונים לשקר וליהנות מפרי העץ המורעל.