לפני כשבוע השתכשכתי יחד עם כל השבט הפרטי שלי, בשלולית הלאומית - בכנרת.
בעצם רוב הזמן ביליתי בסביבות המזגן ואת התענוג המופלא של קיץ חם ומהביל , השארתי לילדיי ולנכדיי.
בעודי מתמכר לקרירות היבשה, טרחתי לתת קצת מקום גם למציאות וקראתי את עתוני סוף השבוע, בין
השאר גם את הראיון עם הנשיא רובי רבלין.
את השיר הבא אני מקדיש לו.
אי ארצי מולדתי
אַתֶּם טוֹמְנִים רֹאשְׁכֶם בְּחוּ"ל
בּוֹרְחִים מִן הַחֲשָׁשׁ
אֲנִי נִשְׁעָן עַל זְמַן שָׁאוּל
נָחוּשׁ אַךְ דֵּי מֻתָּשׁ
מִמַּחְשָׁבוֹת, מִצֵּל סָפֵק
מֵהֶחָזוֹן שֶׁמִּתְרַסֵּק
מֵרֹעַ שֶׁרֹאשׁוֹ זוֹקֵף
מֵשִׂיחַ שֶׁשִּׂנְאָה נוֹטֵף
זוֹ לֹא מַחֲלֹקֶת שְׂמֹאל יָמִין
זֶה צְלִיל תָּפוּס אוֹ לֹא זָמִין.
תּוֹהֶה הֵיכָן הִיא הָרֵעוּת
שֶׁמְּנַצַּחַת מִלְחָמוֹת
כֵּיצַד בּוֹחֲרִים קִצְרֵי רְאוּת
דּוֹרְשֵׁי אֵימָה, קוֹרְאֵי עַל מוֹת
שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים בְּרֹאשׁ חוּצוֹת
וְנִבְדָּלִים רַק בַּחֻלְצוֹת.
אֵיךְ נֶעֱלֶמֶת הַצְּנִיעוּת
בֵּין מִגְדְּלֵי הָרַאֲוָה
וּמִשְׁתַּלַּחַת הַצְּבִיעוּת
חִבָּה הוֹפֶכֶת תַּאֲוָה.
אֲנִי אוֹחֵז בָּאַהֲבָה
וּמִתְעַקֵּשׁ לֹא מְוַתֵּר
וְלֹא נוֹטֵשׁ אֶת הַתִּקְוָה
לַמְרוֹת תְּחוּשַׁת הָאֵין יוֹתֵר.
כָּךְ אֲקוֹנֵן עַד יוֹם מוֹתִי
עַל אֵי אַרְצִי מוֹלַדְתִּי.
דודיק