הוא הציב תנאי.... בלעדיות...או איך שכתב את זה...
מאוד יפגע בו אם יגלה שאני לא כנה ואם ידע שאני יוצאת עם אחרים למטרת הכרות...
אחר כך תיקן: "בעצם זה לא יפגע בי פשוט יהיה נכון לאמר את זה עכשיו".
מה זה יוצאת עם אחרים למטרת היכרות? האם למטרת היכרות זה לא בסדר ולמטרות אחרות (נגיד סקס) זה כן בסדר?
ולמה התנאי הזה אם הוא אומר שהוא לא רוצה זוגיות אבל מתנהג ומידיי פעם זורק משפטים של זוגיות??? ולמה בכלל יהיה נכון להגיד את זה כעת?
מאז החזרה מגרמניה מצד אחד אני חווה המון כיף - אפילו יותר ממה שהיה אך מצד שני העניין הזה מתחיל להעיק עליי.... אני מרגישה איך ה"גוש" הזה בבטן הולך וגדל מאתמול...
היינו בהרצאה של אלון אולמן אתמול.בהתחלה זה הרגיש לי כל כך מסיונרי - כאילו הוא מביא את הבשורה לראשונה איך להיות מאושר... המוני אנשים היו - כולם צמאים לדעת מה הסוד לחיים מאושרים. הרגשתי כאילו רק אני היחידה באולם שמחשיבה את עצמי מאושרת.
טוב נו...אולי לא ב 100% מהזמן אבל לרוב כן. טוב לי עם מה שיש לי בגדול. אני מדלגת מהר מעל מה שעושה לי רע. אני לא נוטה לסחוב עם עצמי מצבי רוח וכל יום הוא יום חדש עבורי...
היה לי קשה בהתחלה להתחבר למסרים שלו.
הנקודה שבה הצלחתי להתחבר זה בשלב המטרות. המטרות שלי לא ברורות. בגדול יש לי מטרות. כרגע 2 כאלו שבתפיסה שלי מפריעות אחת לשניה בהגשמתן...ואז הוא דיבר על המחיר...איזה מחיר אנו מוכנים שלם כדי להגשים מטרות.
אז לימודים וזוגיות - לתפיסתי כרגע אני לא יכולה לקיים את שניהם בו זמנית ואני צריכה לבחור מה המחיר שאני מוכנה לשלם. אז נוצר מצב שאני בעצם יושבת על הגדר ומחכה לראות אם זו זוגיות או לא.
אם הייתי יודעת שזו זוגיות - הייתי נירשמת ללימודים...(איך זה מפריע אחד לשני זו כבר רשומה אחרת).
ואז הוא דיבר על דברים אחרים - הפן הפסיכולוגי שלנו, על נתינה, על עצלות, על אגואיזם, על עייפות ועל בני זוג עייפים... ועל לשאול תמיד למה כן...
אז אני שואלת למה כן - ואני מקבלת כל הזמן למה לא...
נרשמנו לסדנא שלו ביחד - אחרי התלבטות שלי ששיתפתי ואמרתי שאני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את הסדנא ביחד איתו כי אני לא רוצה לכפות את עצמי עליו.
התגובה שקיבלתי היתה שזה מוזר לו. כי לו היה ברור שהוא רוצה לעבור את הסדנא ביחד איתי. שזה יכול לעשות הרבה זברים לביחד שלנו (שלא בהכרח טובים)...אבל אותם דברים גם יכולים לקרות גם אם לא נעשה את הסדנא...אז נירשמנו ביחד אחרי שהצהיר שישמח מאוד אם אעשה את הסדנא איתו...והיתה התרגשות מכל העניין הזה...
אבל! אז הגיע עוד סוף שבוע שהוא עם הילדים שלו בבית של הוריו - ואני לבד. כי הוא מסרב להחליף שבתות עם גרושתו (שמחליפה כשהיא רוצה בלי לשאול אותו)...
אז יצאתי בערב עם חברות למועדון. שתיתי, רקדתי, ופגשתי מישהו שיצאתי איתו... ולא זרמתי איתו... כי אני בבלעדיות (וואט דה פאק????)
המצב של יזיזים - הכי מתאים לי כרגע איתו. לא מתאימה לי בלעדיות בלבד. קשה לי שהוא קובע חוקים כאלו. חד צדדיים... קשה לי עם הכיף ביחד אבל עם מעט הזמן שיש לנו.
ואני כבר לא יכולה לברוח ולתת לו לברוח מהשיחה הזו. חייבים להבהיר את הדברים.
איזו מן זוגיות זו??? האם באמת אפשר לייצר זמן איכות מ 8 שעות שבועיות לאחר שקיעת השמש??? האם זה מספיק?
מליון שאלות יש לי....
וכל התשובות מובילות אותי לתשובה אחת. לא - אני רוצה את כל החבילה. אני רוצה להרגיש, אני רוצה לחוות... אני לא רוצה לחשוב מה יקרה מחר (אבל מוכנה לקבל את זה שמחר זה יגמר).
אני לא רוצה להרגיש שהוא רק מאהב , כי מאהב יש לי כל פעם שאני רוצה - אני רוצה שהוא יהיה בן זוג - גם בסופי שבוע. אני לא רוצה אותו על חשבון הזמן של הילדים שלי - אני רוצה זמן לבד איתו.
ואני לא מבינה ממה הוא בורח כי אני מרגישה שהוא אוהב (אולי לא מאוהב אבל לבטח אוהב), הוא נמשך, הוא נהנה בחברתי בצורה שלא נהנה עם אף אחת בעבר והכל אצלו מסמן למה כן - אבל הוא בוחר לראות למה לא.
הוא לא מצליח להתמכר לרווח של הקשר בנינו כי הוא מכור כבר ללבד שלו...לנוחות שלו... והשאלה היא אם הוא מוכן לשלם את המחיר של לאבד את הלבד בתמורה לביחד...
אי אפשר כבר לברוח מהשיחה הזו. צריך לדבר, וצריך להקשיב... וזה יקרה - בקרוב מאוד...