יש בפייסבוק עמוד נחמד כזה שבו מצוטטים אמירות/משפטים שילדים אומרים לפעמים. בטח הרבה מכם מכירים אותו.
אתמול אחה"צ באותו עמוד קראתי ציטוט של ילד בן 5, שבו, יום לפני ערב יום הזיכרון, הוא שואל את השאלה הזאת:
"אבא, הצפירה מחר זה שצריך לעמוד דום או של לרוץ למקלט"?
אאוץ`. לקרוא שאלה כזאת מילד בן 5 זה כמו סטירה, כזאת שמזכירה את המציאות העגומה שבה אנחנו חיים. השאלה הזאת מלווה אותי מאתמול, ערב יום הזיכרון וכנראה תלווה אותי לפחות לאורך כל יום הזיכרון הזה.
ואף על פי כן, אין לי ארץ אחרת. איכשהו דווקא המציאות הזאת ממחישה לי את זה יותר מהכל.