א', עד לרגע שבו ראית אותך בפעם הראשונה, האמנתי בדברים מסוימים והם היו לי לשורשים נטועים עמוק באדמה.
באת ובצורה כל כך מלאת חן שמטת לי את המצפן הזה שלי מהידיים ומאותו הרגע הפסיעות שלך בדרך הן אלה שאני שואפת ללכת בעקבותיהן.
הבטתי, הקשבתי, נשמתי וחייתי מבעד למסננת הזאת של העקרונות שלי.
אני הייתי בטוחה.
כולם מסביבי היו בטוחים.
הייתי.
והיום?
ימי עוברים בתפילות.
כל היום אני מבקשת ממנו אותך.
כל היום אני מתחננת שיסלח לי שזו הבקשה שלי.
ואז כשזה גדול ממני..
כל היום אני לא מפסיקה לבקש, גם שאני יודעת את המחיר שאצטרך לשלם, מוכנה לשלם אפילו גם אותו.
וכל היום שוב מתחרטת שביקשתי אותך כי אם אקבל, אז אמטיר עליך סבל גם כן ולא הייתי רוצה את הסבל הזה לאף אחד, בטח לא לך.
וכל היום, כל הלילה, השדים האלה נלחמים אצלי בתוך הגוף.
המאבק הזה בין לוותר ולקבור את הלב שלי לנצח, להמשיך כאילו כל הקיום האפרורי הזה זה כל מה שבאתי בשבילו לעולם הזה לבין ליפול לתוך התהום.
התהום שפעורה ביני לבינכך.