לפני כמה ימים שיחקתי עם הבן שלי בגינה.
היה שם טרטור גדול ומהם שאבא קנה לבן שלו, הבן שלי הסתובב סביבו והתרשם, רצה לגעת, לעלות, לשחק קצת.
"לא, זה לא שלנו חמוד שלי" אמרתי לו וניסיתי למשוך אותו משם.
אבל הוא המשיך להביט בטרקטור בעיניים נוצצות.
פתאום הגיע ילד מהגן שלו ומיד עלה על הטרקטור, נגע בכל מה שרק אפשר ושיחק כאילו זה שלו.
הגיע האבא והילד שהטרקטור שייך להם ולאחר שכנועים, לקחו את הילד מהגן של הבן שלי לסיבוב. הבן שלי היה בשוק וצפה מהצד.
לאחר שסיימו אמר לי הבן שלי בטבעיות-"עכשיו אני"
אבל הילד עם הטרקטור החליט לעזוב את הגינה ולחזור הביתה. נשבר לי הלב.
באותו הרגע כאילו הבנתי את כל מהות החיים שלי-
לא העזתי אף פעם, לא ניסיתי, ולכן לא קיבלתי. מי שלא מעז-לא מצליח בעולם הזה. להיות ביישן ונחמד וטוב לב כנראה לא יביא אותך לשום מקום.
צריך לעמוד על שלך ולהשיג אותו.
