השורש 'סלח' מופיעה בתנ"ך עשרות פעמים, אבל הוא מתייחס תמיד לאלוהים, אף פעם לא לאדם (הרב עילאי עופרן). רק האל יכול לסלוח. האדם אינו יכול באמת לסלוח. העוול שנעשה לו, והכאב של הפגיעה - נשאר תמיד, ואינו נמחל לחלוטין.
בעברית הישראלית, המילה "סליחה", הפכה להיות אחת המילים הנפוצות בשימוש. "סליחה, תן לי לעבור", "סליחה!!!", "סלח לי, אבל אתה טועה" – סליחה של בן תמותה, סליחה של מה בכך.
בקשת סליחה היא אקט מילולי. הפוגע מבין שעשה משהו רע, מתחרט על המעשה שגרם לכאב, ומבקש מהאיש שהוא פגע בו - שיסלח לו. הפוגע מבקש מהנפגע שיפסיק לקלל אותו בליבו. רק לעיתים רחוקות מתווספת לבקשת הסליחה גם נכונות לעשות מעשה כדי לעזור לנפגע ולתקן את הנזק.
ב"ברית החדשה" הנוצרית, ישו מורה לנו לסלוח תמיד ואפילו לחזק את הפגיעה: "מי שמכה אותך על הלחי, הושט לו את הלחי השנייה. מי שגזל את מעילך, תן לו גם את חולצתך". בנצרות הקתולית, האדם הולך לכומר, מתוודה על חטאיו – והכל נמחל לו. זה לא אנושי. אין דבר כזה. אבל בשמו של ישו היהודי, נביא הסליחה המוחלטת, הנוצרים עשו מעשי עוול אכזריים - ובמיוחד ליהודים.
אמא שלי ע"ה, רעיה רגב (ברמן) היתה אומרת: "יש אנשים שעושים מעשים רעים. ויש אנשים שעושים מעשים רעים ואינם מרגישים שפגעו בך – והם האנשים הרעים באמת".
ואני (י.ר.) אומר: "יש אנשים טובים, ויש אנשים רעים, ואין ביניהם. האנשים הטובים, גם כשהם עושים מעשים פוגעניים, מצטערים על הכאב שהם גורמים לזולת. האנשים הרעים – נהנים מהיכולת שלהם לפגוע באחר ולהכאיב לו".
סליחה – היא ההחלטה של האיש הנפגע לא "לבשל" יותר את הכאב של הפגיעה, לא לחשוב באופן אובססיבי על נקמה, ולא לעסוק עוד ב"איחולים" לרשע. זאת החלטה קשה, להשתחרר מן העיסוק ברע וברוע שהתרחשו בעבר - ולחפש את הטוב שבעתיד.
אני מבקש סליחה מכל הגולשים שכתבתי בבלוג הזה דברים שפגעו בתחושותיהם. זה קל לי להגיד ולכתוב. יכולתי לבקש סליחה על דברים לא נכונים שכתבתי בזדון, אבל לא זכור לי שעשיתי זאת. אם יש – כתבו פה והאירו את עיני, כדי שאוכל להתחרט ולהקפיד שלא לעשות זאת בעתיד.