אז, החלטתי לשבור את חוקה "פעם בשבוע.." מהר מכפי שציפיתי.
הפרק' לא עבר בטא,
אשמח לתגובות בונות.
למחרת בערב, נראה כאילו הסעודה מתעכבת עוד ועוד, בזמן שחיכו לשמות המתמודדים. לבסוף חזרו צלחות הזהב למצבן המקורי, הנקי, והאולם רחש, אך זה התפוגג במהירות כשדמבלדור קם על רגליו. משני צדדי, קרקרוף ומאדם מקסים נראו מתוחים לא פחות מהתלמידים שלהם, הרמיוני, בשולחן המורים נראתה לא פחות מתוחה מהם. רק האדון קראוץ נראה משועמם.
"טוב , הגביע כמעט מוכן להגיע לכלל נחלטה," אמר דמבלדור, שנראה שלו כהרגלו, כמעט משועמם. "על פי ערכתי, דרושה לו עוד דקה בערך. כאשר נקרא בשמות המתחרים, הם מתבקשים להגיעללכת לאורך שולחן המורים, ולהמשיך מכאן לחדר הצמוד-" הוא הצביע על דלת מאחורי שולחן המוים, שהארי מעולם לא ראה בעבר, "שם הם יקבלו הוראות ראשונות."
הוא שלף את שרביטו, הניף אותו, ולפתע כבו כל הנרות באולם. והותירו את האולם בחשכה. כעת האיר גביע האש חזק יותר מכל דבר אחר מסביב, והלובן הכחלחל הבוהק של הלהבות כמעט הכאיב לעיניים, חוץ משל הרמיוני, ראה הארי, שבהתה בגביע ביראה כמעט. כולם ניסו להסתכל, המתינו....
לפתע, הלהבות שבתוך הגביע הפכו שוב לאדומות. ניצוצות עפו מתוכו. כעבור שנייב זינקה להבה בודד לאוויר, ופיסת קלף חרוכה התעופפה מתוכה- הארי כמעט ויכל להרגיש, את הלחץ של כל מי שהכניס את שמו לגביע.
דמבלדור תפס את פיסת הדף, וקרא לאור הלהבות, שצבען חזר להיות כחול מלובן. "המתחרה מטעם בית – הספר דורמשטרנג," הוא קרא בקול חזק, וברור, "יהיה ויקטור קרום." לשמה המילים האלה, אם הארי היה טורח להסתכל על הרמיוני, הוא היה רואה אותה מחווירה בברור, ושותה לגימה עמוקה מהמשקה שלה.
"עד כאן אין הפתעות!" צעק רון, כשגל של מחיאות- כפיים ותשואות סחף את האולם.דראקו, ורון נראו שניהם נלהבים מכך שקרום מתחרה בתחרות על הגביע, שהארי כמעט ולא ראה את ויקטור קרום מעיף מבט קטן להרמיוני, קם מהשולחן של סלית'רין- כמעט היה אפשר להרגיש את האכזבה של דראקו על כך שאינו יושב שם, אלה יושב כהרגלו ען רון, והארי, בשולחן גריפינדור- והולך שפוף לעבר דמבלדור; הוא םנה ימינה, הלך מאחורי שולחן המורים, ונעלם מבעד לדלת המובילה לחדר הסמוך.
"בראבו, ויקטור!" צעק קרקרוף, כל כך חזק עד שכולם שמעו אותו היטב, אפילו בתוך מחיאות- הכפיים. "ידעתי שיש לך את זה!"
מחיאות – הכפיים והפטפוטים שקטו. כאשר כולם התמדקו מחדש בגביע, שכעבור מספר שניות החליף שוב צבעים לאדום. פיסת קלף שנייה התעופפה ממנו, נישאת על גבי הלהבות.
"המתחרה מטעם בית- הספר בובאטון," אמר דמבלדור, "היא פלר דאלקור!" נערה הדומה כל- כך לוויליה קמה על רגליה בתנועה חיננית, ניערה מפניה את מפל השיער הבלונדיני כסוף שלה, וחלפה בין שולחנות ריייבנקלו, והפאלפאף.
דראקו נראה משועשע בצורה סדיסטית כשהארי הסתכל בו, בעודו צופה בשאר חברי המשלחת של בובאטון. המילה הטובה ביותר לתאר אותם כעת, הייתה "מתאבלים" הם נראו והסתכלו על פלר, כאילו רצחה את אמא שלהם.
אחרי שגם פלר נעלמה בחדר הצדדי, שוב השתררה דממה, אבל הפעם זו הייתה דממה כל- כך דרוכה עד שכמעט היה ניתן לטעום אותה. הבא בתור היה נציג של הוגוורטס.....
בשעה שגביע האש האדים שוב, ראה הארי את קרום, מציץ מבעד הדלת בהרמיוני, שנראתה חיוורת. ניצוצות עפו מהגביע; הלהבה הבודדת עלתה גבוהה באוויר, ומן הקצה שלה שלף דמבלדור את פיסת הנייר השלישית.
"המתחרה מטעם בית – הספר הוגוורטס," הוא קרא, "היא הרמיוני ג'ריינגר!"
"לא!" קרא רון בקול- הארי הבין מדראקו, שהרמיוני הורידה להם שישים נקודות בגלל רון, ולכן רון מתעב אותה- אבל איש לא שמע אותו מלבד הארי; כולם היו עסוקים מדי בלצפות, כהרמיוני- נערה בת שלוש עשרה, קמה בשקט משולחן המורים, ופוסעת לכיוון הדלת שמאחוריו.
"מצויין!" קרא דמבלדור בשמחה, כשההמולה גוועה. "טוב, כעת ענו יודעים מיהם שלושת המתחרים שלנו. אני בטוח שאוכל לסמוך על כולכם, במיוחד לתלמידים מבתי הספר השונים, לספק למתמודים את מלוא התמיכה שתצליחו לגייס. בעידוד המתמודדים אתם תורמים תרומה חשובה-"
אבל לפתע דמבלדור הפסיק לדבר, וכולם הבינו מיד מה הסיח את דעתו.
האש בגביע הפכה שוב לאדומה, ניצוצות עפו מתוכה. להבה ארוכה קפצה לפתע לאוויר, ועל גבה נישאה פיסת קלף נוספת.
מיד הושיט דמבלדור יד ארוכה ותפס בפיסת הקלף, הוא החזיק אותה מול עינייו ובהה בשם הכתוב עלייה. השתררה דממה ארוכה, שבמהלכה הסתכל דמבלדור על פיסת הקלף שבידו, וכל יושבי החדר הסתכלו על דמבלדור. ואז כחכח דמבלדור בגרונו, וקרא בקול-
"הארי פוטר."
תהנו בסקר,
טל סול