את ההשכלה הימית שלי עד היום רכשתי בסיוע המנטורים קפטן סטובינג, ג`ולי, אייזק, דוק וגופר מספינת אהבה.
מהם למדתי שלשוט בים זה כיפי ורומנטי וקוצי מוצי ולאבי דאבי.
אבל בדרך היו גם לאונרדו שנספה בטיטניק
ושלי ווינטרס, תהא נשמתה צרורה, אשר סיימה בטוטאל לוס בפוסידון
כך שלגולדן איריס עלינו בידיעה שלשוט זו חוויה שיכולה לנוע במנעד החוויות הרחב בין רומנטית לקטסטרופלית.
אז הנה אנחנו, מקגייבר ואני, בבוקר יום שישי בנמל חיפה. שמחים ואופטימים, עומדים להפליג לקפריסין, הפלגה בת יומיים.
לאחר ביקורת דרכונים מהירה, אנחנו מפקידים את המזוודה שלנו, שתמתין לנו בעוד מספר דקות כבר בתא שלנו על האנייה.
גם את הדרכונים עצמם אנחנו מפקידים ובמקומם אנחנו מקבלים כרטיסי נוסעים חכמים.
סביב הכרטיסים האלו נעים חיינו כעת- טוענים אותם בכסף, כי בספינה לא משתמשים בקש מאני מזומני, ואף לא בכרטיסי אשראי, וכל דבר שרוכשים על הספינה מקפה ועד יין משולם דרך הכרטיס הזה.
צירוף האותיות האליטסטי vip על הכרטיסים מעיד כי התא שלנו הוא בעצם סוויטה, הממוקמת בקומה 5, חדר עם חלון משקיף לים התיכון כדברי המשורר.
אז זו היא הסוויטה המאד סוויטית שלנו. היא יפה מקסימה ונהדרת. והאמת היא שברגעים אלו הכל נראה לי אחלה סבבה מדליק ומגניב, וזאת בזכות מוחיטו ידידי:
מוחיטו ואני עושים בונדינג מהיר על הסיפון, עוד בטרם תצא ההפלגה לים, ומיד אנחנו מתחבבים זו על זה. וכשמוחיטו מתחיל לזרום בעורקיי אני שרויה במצב רוח מצחקק עד קליל מאד, או כמו שבעלי אומר: "ככה אני הכי אוהב אותך, תזמיני עוד אחד, מחוזק". 
כמו כן, עוד בטרם הפלגנו הספיקונו לאכול ארוחת צהריים:
סחטיקה על הנוף.
הפתקאות האלו מפוזרות על שולחנות האוכל ומזמינות את הנוסעים להתקיל את השף:
לא התקלנו, אך אהבנו את הגישה.
בשעה 13:00 בדיוק התחברה הגוררת שלנו "אמציה" אל הספינה והוציאה אותנו מהמעגן:
ואנחנו מתחילים להפליג לעבר האופק:
ביי ביי חיפה.
אז עכשיו כשאנחנו כבר תכלס מפליגים, הבה נצא לסיור על הלאב בואוט שלנו. שלום, שמי ג`ולי ואני מדריכת השייט שלכם:
יש לנו פה מגרש כדורסל:
בריכת שחייה:
לא לדאוג, היא לא נשארה ריקה להרבה זמן
יש ספרייה
יש מספרה
יש אגדודודו
ויש המון ים מסביב
סיימנו את הסיור לבינתיים, ואנחנו עכשיו פורשים לשנוץ.
כששוכבים במיטה, יש מן הרגשה עדינה של טלטול נעים, שמערסל לך את הגוף. את מרגישה כאילו את שוכבת בעריסה, או למהדרין שבינכן: כאילו שחזרתן לרחם. את מרגישה כאילו מנו ספנות בכבודו מערסל אותך בזרועותיו המסוקסות ומרדים אותך. או שמא זהו בעלך. זכרו שברגעים אלו מוחיטו עושה לי דיפוזיה בכל הגוף, כך שאני מתמסרת למי שזה לא יהיה
.
***
ארוחת הערב שלנו פוטוגנית מאד, בזכות האוכל הנהדר וגם בזכות השולחן שצמוד לחלון שמשקיף לים וכו`
למעשה כל הארוחות שלנו היו פוטוגניות!
זה המקום לציין כי כל הסקפטים שהזהירו אותי חזור והזהר מסוג האנשים שיהיו באנייה, כל השרון למינהן , שהזהירו אותי כי אני הולכת לעבור הרפתקאה בפוסידון: לא רק שלא סבלנו, נהננו עד מאד. לא התחככתי בשום ערס, היחידי שהתחככתי בו היה בעלי, ומזה ממש ממש נהניתי
.
***
אחרי השקיעה, יצאנו לסיור לילי על הסיפון. צילמנו 8000 סלפי על רקע הים כמנהג המקום,
עשינו את הטיטניק המתבקש
הצטרפנו לסיור על גשר הפיקוד, שם למדנו כי הספינה היתה בעבר בבעלותו של יו הפנר
, היא יכולה להכיל 1065 נוסעים, על כל 3 נוסעים יש איש צוות, אנשי הצוות הם מכל העולם, עונת שיט נמשכת 7 חודשים בשנה- בתקופה זו, המנועים של הספינה פועלים ללא הפסקה!
אנשי ים הם האנשים עם הכי הרבה אמונות טפלות: אסור לשרוק על האנייה מחשש לעצבן את נפטון, לא מפליגים ביום שישי ה- 13 מחשש למזל רע, ולאף אחד, אבל לאף אחד!!! אסור לשבת על כיסא הקפטן
אהוי!
כשאנחנו פורשים אחר כך לסוויטתנו, אני שבה להתערסל בזרועותיו של מנו ספנות המטלטלות אותי בעדינות מצד לצד, ואנחנו שוקעים בשינה נעימה נעימה.
גולדן איריס, היא ללא ספק לאב בואוט. וכל מי שאומר לכם אחרת- טועה ומטעה.
ועל מה שעשינו וראינו בקפריסין למחרת, יסופר בהמשך.