קפריסין: ניקוסיה ולפקרה

כל הלילה שטה לה הספינה בעלטה המוחלטת. מרגישים טלטולים עדינים, שאינם גורמים לבחילות, נהפוכו, הם כל כך מרגיעים את הגוף, שאם מתמסרים להרגשה, מובטחת שינה ערבה, מלאה בחלומות טובים.

כשאנחנו מתעוררים אנחנו מגלים כי הגענו ללרנקה.

אנחנו צופים מלמעלה על כל תהליך העגינה המרתק.

כל התהליך מאובטח ע"י המשטרה המקומית.

חנייה ברוורס, עם אניה - לא פשוט בכלל!

כל איש צוות יודע את תפקידו. מרתק להסתכל על עבודת הצוות.

אחרי ארוחת הבוקר, אנחנו יורדים מהספינה ומצטרפים לטיול מאורגן. המילה מאורגן הולמת את הטיול: ראשית, אחרי הפיגוע בבורגוס, לא לוקחים צ`אנסים ויש ליווי משטרתי לשני האוטובוסים שיוצאים לסיור לניקוסיה וללפקרה, אחד מלפנים ואחד מאחור:

שנית, יש עמידה בזמנים, אין מאחרים, הקבוצה שקטה, רגועה. לא מה שחשבתם...הא?

הדרך לניקוסיה 50 דקות אורכה, ואנחנו מתחילים להתרשם מקפריסין בעזרת המדריך החכם שלנו, דרור.

בקפריסין יש בעיית מים חמורה, הרבה יותר מבישראל, עד כדי כך שפעמיים בשבוע יש הפסקת מים יזומה למספר שעות, ולכן התושבים חייבים להצטייד בדודים גדולים שמציבים אותם על הגגות, לשם אגירת מים:

יש עיסוק רב בהטפלת מים ובבניית 101 מאגרי מים ברחבי האי.

בדומה לנו, גם קפריסין היתה תחת שליטה בריטית, ובשנות החמישים של המאה הקודמת, לאחר מאבק לעצמאות, השתחררה קפריסין מהשלטון הבריטי. זוהי אנדרטת השחרור בניקוסיה:

עם הגיענו לניקוסיה אנחנו פורשים מהקבוצה ומטיילים בקצב שלנו בעיר העתיקה.

מצטרפים לכוחותינו- כובע קש:

ושתי כוסות קפה:

אנחנו משוטטים במדרחוב ובסמטאות שסביבו:

מעניין לדעת, כי ב 1974, פלשה טורקיה לאי קפריסין והשתלטה על צפונו, בטענה שטורקיה היא אחת משלוש הערֵבות הבינלאומיות לעצמאות קפריסין. מאז מצוי השליש הצפוני של האי תחת כיבוש צבאי של טורקיה.

הגבול עובר במרכז עיר הבירה ניקוסיה, וזוהי תחנת המעבר:

אל החנות המופלאה הזו, טיגר, התוודענו באביב כשטיילנו ברומא. זו חנות של הכל ביורו, או שני יורו, או שלושה...יש בה דברים מדליקים לגמרי:

וכשנכנסתי לחנות החמודה הזו:

המתין לי כמו ילד טוב הכלי הכחול הזה:

אז בזמן שהוא חובר לכוחותינו, סיפר לי המוכר כי אבא שלו עבר ניתוח מעקפים בתל השומר, והוא שהה בישראל ביחד עם אביו חודשיים, ולכן יודע להגיד לי "שלום" "בוקר טוב" ו"הכל בסדר" .