רומא חלק חמישי

את היום האחרון שלנו ברומא, החלטנו לבלות בקניון לאונרדו פארק, כי משפחה שטחית וחומרנית חובבת קניות הננו.

המראות ברכבת, בדרך לקניון:

זוג צעיר מאוהב:

זוג מבוגר מאוהב:

היא ויאטנמית, הוא איטלקי. אני מדבבת למקגייבר את סיפור חייהם המופרך (תקציר: הוא אמריקאי ממוצא איטלקי, לחם בוויטנאם, הכיר אותה בזמן המלחמה. היא היתה ילדה יתומה, הוא הציל את חייה, התחתן איתה והם החליטו לגור באיטליה במקום באמריקה. ומאז הם חיים באושר ועושר, ויושבים זו על זה ברכבת עד עצם היום הזה.)

בכניסה לקניון אנחנו מצטערים שאין תפילה מיוחדת לקניות מוצלחות- משהו כמו תפילת הדרך לחובבי קניות.

בנוסח:

יהִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ ה' אֱלוהינוּ ואֱלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ בשמחה לקניון וְתַצְעִידֵנוּ לעבר המבצעים השווים, וְתִסְמְכֵנוּ לְפריטים נדירים, וְתַנְחֵנוּ אֶל הקופה מלאים בסטפות לְחַיִּים וְלְשִּׂמְחָה ולְשָּׁלוֹם. וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בתאי ההלבשה, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בקניותנו. אמן.

התפילה לא עבדה מי יודע מה בקניון הזה, אז הטייס, שהוא מדריך בחוג מיטיבי לכת קניונים, שלף שם של קניון אחר שנמצא בשכונת EUR

מראות בדרך:

זוהי שכונת Eur היוקרתית. קילומטר וחצי צעידה מתחנת המטרו ואנחנו בקניון

מיד עם כניסתנו לקניון קלטה עיננו מסעדת Running Sushi מהרשת הזכורה לטוב בטיול מהקיץ האחרון באוסטריה. כמו שם, גם פה- עם סיום הארוחה השולחן שלנו נראה כמו האזור מוכה האסון בפוקישומה:

אז אחר כך בבית הקפה הסמוך הכינו לנו קפה פרחוני כדי לאזן את המפגע האקולוגי שיצרנו:

קשה לי להגיד שהקניון הזה סיפק את גחמותינו החומרניות באופן משביע רצון, אך למי שמשתמש בבלוג הזה כדי לתכנן טיול לרומא: הקניון של Eur, הרבה יותר שווה וגדול מקניון לאונרדו פארק. מילה שלי.

***

בערב אנחנו סועדים בעצב את הסעודה האחרונה ברומא, במסעדה שממוקמת מתחת לבית שלנו. האוכל שם טוב, אך השירות גרוע ואיטי במיוחד.

הטייס ממלמל לכיוון המלצרית: "אני אתן לך טיפ? את מלצרית גרועה"