בְּתוֹךְ בּוּעַת הַזְמַן

בְּתוֹךְ בּוּעַת הַזְּמָן

מְנַסָּה לְיַשֵּׁר חֲלוֹמוֹת

בְּתוֹךְ בּוּעַת הַזְּמָן

הַזְּמָן הַזֶּה הַקָּשֶׁה, הָרֵיק מֵרִגּוּשׁ

חוֹפֶנֶת זִכְרוֹנוֹת רְחוֹקִים

שֶׁלִי – שֶׁלְךָ, שֶׁל שְׁנֵינוּ.

כַּמָּה נִפְלָאִים הָיוּ

 גַּם בְּהִתְגַּשְּׁמוּתָם

 הַנַפְשִׁית וְהַגּוּפָנִית.

אֶת אֶלֶה 

צוֹבַעַת בְּצִבְעֵי פַּסְטֵל רַכִּים

עֵינָי דּוֹמְעוֹת

 כִּי יוֹדַעַת מָה שֶׁחָלַף 

 הָיָה וְאֵינֶנּוּ

פֵּרוּרֵי יָמִים טוֹבִים וְגַם קָשִׁים

מִשְׁתַּקְּפִים בְּאוֹר הַדִּמְדּוּמִים

מַרְגִּישָׁה שֶׁנִּפְרֶמֶת

 מִסִּפּוּר שֶׁהֶעֱנִיק  טַעַם לְחַיָּי

מָתוֹק הָיָה מִכֹּל דְּבַשׁ

 מַרְגִּישָׁה שֶׁנִּפְרֶמֶת – – הוֹ כּוֹאֵב!

 כְּמוֹ חוּט

תַּךְ אַחַר תַּךְ

 תַּךְ אַחֲרֵי תַּךְ`

וְהָרוּחַ מְפִיחָה מִמֶּנִּי וָהָלְאָה

 אֶת הָאוֹצָרוֹת  הֶחָמִים הַכְּמוּסִים

מַחְשָׁבוֹת חוֹצוֹת אוֹתִי

מְחַכָּה שֶׁתְּשַׁכֵּר אוֹתִי

בְּיֵין הַתְּשׁוּקָה.

מְיַחֶלֶת שֶׁאֲאַבֵּד שְׁלִיטָה עַל עַצְמִי

בְּעָצְמַת  צוֹרְכָי לָתֵת וְלָקַחַת.

רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ מְפֻיֶּסֶת אֲהוּבָה

אַמְשִׁיךְ כְּפַרְפָּר עָצוּב לְרַחֵף

אַחַר שְׁאֵרִית אַהֲבָתֵנוּ

 מָה שֶׁעוֹד  נוֹתְרָה.

30.8.15