ארזת הכל ?
כן...היא עונה לי ומשפילה מבט
אני שם לב לעצב בעיניה
מה קרה אהובה? למה העצב ?
מה למה ? אני צריכה ללכת
נו טוב. זאת דרכו של עולם. כולנו זמניים כאן
היה לי טוב. היא אומרת.
התרגשות קטנה אחזה בי. גם לי, האמת. לא היה רע בכלל..
היא מביטה בי ומחייכת ואני נזכר בכל הרגעים היפים וגם אלה שלא..
אתגעגע. היא אומרת.
לא צריך. עדיף לשחרר. אני עונה.
טוב חיבוק ? היא מתחננת
אני עונה שעדיף שלא. בשביל שלא יהיה עצב.
אוף איתך. היא אומרת בשקט ומוציאה ממני בכוח נשיקה בלחי.
אני פוחד שתראה את הדמעות. טוב..נו..יאללה נשמה. את צריכה לצאת.
עוד שניה. היא עונה. תבטיח לי שתשמור על עצמך.
אני מחייך. מבטיח.
ושתהיה עוד יותר טוב. ותעשה תמיד למען אחרים ולמען אהוביך.
אני תיכף בוכה. לכי כבר. אני אומר בקול שבור.
מעניין איך תהיה המחליפה שלה. הרבה דברים יש לעשות.
הדלת נסגרת אחריה ואני יכול לדמוע בשקט.
לכי לשלום שנת 2018. תודה לך על ההזדמנויות ועל הבריאות.
תודה לך על שהיית כי זה לא מובן מאליו. אני אומר בלחש ומביט לחלון.
בחלון אני רואה את 2019 יוצאת מהכרכרה. קצת מבולבלת.
אני בטוח שהיא תתרגל. יש לה שנה.
כל הזכויות שמורות.