זה קצר (371 מילים), זה בשיפ אבוד (למהה, לייני טיילור? למהההה?!?!?!), זה בפאנדום לא מוכר וזה דרמטי להפליא! כןכן, אני אשכרה משתדלת לגוון בפאנדומים. לא שזה בהכרח טוב בהתחשב בכך שאני אקבל מקסימום תגובה וחצי על הרשומה הזאת, אבל בכל זאת רציתי לפרסם את זה למען התפתחות פאנדום עברי של בת העשן והעצם!
...אהה... כן. אני בכלל לא אמורה להיות כאן, יש לי עוד פרק שלם בהיסטוריה לסכם לפני המתכונת ויש לי רק יום וחצי ואני לחוצה בטירוף, ואני בכלל אמורה להתכונן עכשיו לבגרות באנגלית ולא למתכונת אבל אני מתכוננת למתכונת כי זה פשוט כמויות פאקינג אדירות של חומר ופאק פאק פאק אוקיי לנשום
אני ממש מסטולה מלילה של למידה ולחץ מהבגרות אבל בעיקרון היום עברו חמש ימים מאז הפרסום הקודם אז החלטתי לקחת הפסקה (אעאע פאק) ולפרסם את זה?
בואו נעבור לפרטים לפני שאתחרפן?
פיקצרצר, פאנדום בת העשן והעצם, תקופת הספר השני - "ימים של דם ואור כוכבים" (וכמו כן, ספוילרים לסוף הספר השני), קארו/זירי (כפרעליהם), רומאנס ודרמה (כנראה גם אנגסט, אבל זה יותר בכיוון של דרמה), pg-13 על תיאורי גסיסה ומוות. אהה... לא נראה לי יש עוד מה להגיד, אז זהו בעיקרון. אה, רגע! עקיבא הוא קקי. כאילו, אני לא שונאת אותו, בעיקר לא אחרי שקראתי את השלישי, אבל הוא פשוט... קקי. כולו כזה "אוו אני עקיבא אוו אוו אני לא מוכן לעזוב" כאילו תחזור לאחים שלך כבר הם פאקינג דואגים לך מה לעזאזל
...בכל אופן, אני ממש אוהבת את השיפ הזה וממש עצוב לי אז כתבתי את זה וכן. בנוסף, kirin tribe swag (לא מאמינה שאשכרה השתמשתי במילה הזאת) ושיפים של חברים הכי טובים שמתאהבים אחד בשני אומגד. אהה... מקווה שתהנו.
~.~
כשזירי מקרב את הלהב לצווארו, קארו כבר יודעת מה הולך לקרות. היא לא מופתעת, רק נכאבת, ולמרות שהיא יודעת שלא תצליח לעצור אותו, היא שמה את ידה על זרועו.
המגע גורם לו להאט, להסס. אבל כשהוא מביט בעיניה, היא יודעת שהוא כבר החליט. היא שמה את ידיה על לחיו, משתדלת להחניק את הדחף לשלוף את הסכין מאחיזתו. הרי הוא ימצא דרך לעשות זאת כאן או כך – הוא יקריב את עצמו כך או כך, בעבורה. והעובדה הזאת גרמה ללבה של קארו להתכווץ בכאב.
זירי היה כל כך חסר אנוכיות. והוא... הוא אהב אותה.
היא נזכרה בילד הקטן שהיה נתלה על רגלה ומביט בה בעיני היעל הכהות שלו. מדריגל אהבה את זירי כמו אח. קארו אהבה את זירי כמו שראוי לאהוב את בן הברית היחיד שלך – כמו שראוי לאהוב את החבר הכי טוב שלך.
היא אהבה אותו בחזרה, אבל האהבה שהיא הרגישה הייתה אחרת ממה שחוותה בעבר. לא היה מדובר באותה תשוקה בוערת שחשה כלפי עקיבא, אותו רגש הרסני שהיה יכול לשרוף עולמות באותה מידה בה ברא אותם.
האהבה שלה כלפי זירי נעמה לה. היא הייתה עדינה, והוגנת, וטובה – בדיוק כמו זירי עצמו. וקארו ידעה שטיב האהבה הזאת הולך להשתנות כעת – הכל ישתנה אחרי שהוא יקריב את גופו בעבורה. זירי תכנן לתת לה את נשמתו – ואחרי זה, דבר לא יישאר כמו שהיה.
היא אחזה בו אחרי שהוא חתך לעצמו את הצוואר, והיא הביטה בגוף הקירין המקורי האחרון גווע, ויותר מכך – בחברה הטוב ביותר מתמוטט, כל כולו מתלכלך מהדם שפרץ מהעורק הראשי שלו... גופה הנכאב, שעוד לא התאושש מההלם שבתקיפתו של תיאגו, רעד. זירי גסס בשקט, בלי להשמיע קול, והעיניים הערמוניות שלו היו נעוצות בעיניה בזמן שהחיים עזבו אותו.
היא התאבלה עליו, למרות שרוחו הייתה בידיה, חמה וטהורה בצורה שלא הסגירה שמדובר בנשמתו של לוחם. למרות התקווה שהייתה טמונה בטוב המזוקק של נשמתו של זירי, היא מצאה את עצמה כורעת ברך מעל גופתו ומתייפחת – כי לעוד כימרה הולכות להיות חמסות על הידיים. כי השריד האחרון של שבט הקירין נמחה מעל פני האדמה. ויותר מהכל, כי זירי הקריב את עצמו בעבורה, הרג את עצמו כדי לתת לה את ההזדמנות לאהוב – בלי להעלות על דעתו שאולי הוא האחד איתו היא רוצה לממש את ההזדמנות הזו.
רגע לפני שקברה אותו, היא נישקה את השפתיים הקרות למשך רגע ארוך, וכשדמעותיה התערבבו בדמו, זה הרגיש כמו הבטחה.
~.~
מקווה שאהבתן/ם,
אלך לגסוס בפינה