במשך השנים למדתי שכל אחד חושב שיש לו איזה רעיון מהפכני , מגובש ברמה כזו או אחרת, לסטאט-אפ הבא שישנה את העולם. למרבה הצער רוב הרעיונות ששמעתי נחשבו ל "סודיים" ע"י בעליהם ולעיתים קרובות סודיים כל-כך שאי אפשר היה לספר עליהם לאף אחד (גם לא לי). בוודאי ישנם דרכים טובות יותר לממש רעיונות מאשר לשמור אותם בסוד, ואני שמח להודות שלמעט מקרים בודדים תמיד שמחתי לחלוק את מחשבותי עם העולם. אני מקווה שהעולם נהנה להקשיב.
אולי הרעיונות שלי ישימים, ואולי לא. מה שבטוח הוא שכרגע אין בידי את הזמן , הכסף , הניסיון וכח האדם כדי לממש אותם. אז החלטתי לחלוק אותם עם כל מי שרוצה לשמוע. השקפתי היא זו – הרעיונות האלו הם כולם דברים שאני רוצה לראות קיימים בעולם, לא משנה לי מי יבצע את העבודה. ולפחות כך אוכל לטעון שחשבתי על זה קודם J.
לכן מדי פעם אפרסם כאן את הרעיונות שלי לסטארט אפ הבא.
רשת סלולרית מבוזרת.
הרעיון לרשתות סלולריות מבוזרות נולד במוחי אחרי שנחשפתי לטכנולוגיה שנקראת ZigBee. הטכנולוגיה הנ"ל (רעיון נפלא כשלעצמו) מגדירה פרוטוקול, תווך ומאפיינים נוספים של רשת תקשורת מבוזרת, שמיועדת לקשר בין מערכות בקרה שמעבירות מידע בקצבים נמוכים יחסית. הרעיון הוא שרשת כזו יכולה להתפרס למרחקים גדולים תוך שימוש במעט מאד אנרגיה ע"י הטמעת הפרוטוקול בכל יחידה, פרוטוקול שמאפשר להם לשמש כנתבים.
טלפונים סלולרים הפכו להיות מצרך חיוני – הם נמצאים בכל מקום, אצל כל אחד. אנטנות סלולריות רבות פרוסות היום ומאפשרות תקשורת בחלקים נרחבים של כדור הארץ. אבל, למרבה הצער , עדיין ישנם אותם מפעילים סלולרים שדורשים מחירים גבוהים עבור שימוש בתשתיות שלהם, ואי אפשר להתכחש לכך שישנה , כנראה, הוצאה ניכרת של הקמה ותחזוקה של כל כך הרבה אנטנות ותחנות ממסר שצריכות לשרת את המסה האדירה של טלפונים סלולרים. באמצעות ביזור התקשורת ובנית Mesh network ניתן לצמצם ואולי לבטל את הצורך במפעילים סלולרים.
איך זה עובד?
נדמיין לרגע את כל האנשים סביבנו שמחזיקים במכשיר סלולרי. בוודאי ישנם כמה עשרות בטווח של כמה עשרות מטרים. ליד כל אחד מהאנשים האלו נמצאים אנשים נוספים , ועוד אחרים לידם.
אם ניקח עיר גדולה וצפופה יחסית כמו תל-אביב , סביר יהיה להניח שניתן להגדיר "מסלול" סלולרי בין כל אדם בעיר לכל אדם אחר בעיר, בקפיצות של 10 מטרים בין אדם לאדם. למעשה ניתן יהיה להגדיר המון מסלולים כאלו.
כלומר – ניתן לבנות "רשת" של מכשירים סלולרים שתאפשר העברת מידע בין מכשיר למכשיר בלי אנטנות נוספות – עם המכשירים הקיימים בלבד (טוב, עם אותה כמות של מכשירים, צריך יהיה להחליף את המכשירים).
טווח של 10 מטרים הוא טווח ריאלי (ואפילו קמצני) לשידור של בין מכשיר סלולרי אחד לאחר, רוב הזמן הטלפון הסלולרי של כל אחד מאיתנו איננו בשימוש ולכן ניתן יהיה לנצל אותו לצרכים אחרים.
ישנן מספר בעיות סבוכות שדרוש להן פתרון כדי להפוך רשת כזו לישימה.
ישנן את הבעיות של בנית הרשת, חיפוש מסלול, התמודדות עם ניתוקים ,עיכובים בהעברת המידע עקב מספר הקפיצות, צריכת חשמל עודפת עקב השימוש במכשירים כנתבים, והצורך להחליף את כל הטלפונים האלו. למרבה המזל ישנם אלגוריתמים שמסוגלים לפתור בעיות של בנית הרשת וחיפוש מסלול. ייתכן שבעיות של עיכוב כתוצאה ממעבר בין נקודות קצה רבות ימנעו העברה סבירה של תקשורת קולית אבל יהיו מספיקים בשביל להעביר תכנים אחרים – SMS, MMS, דפי HTML ותכנים נוספים. הבעיה של החלפת המכשירים אינה קריטית ממילא המכשירים מוחלפים היום בקצב מהיר וצריך רק להשתכנע שהטכנולוגיה הזו כדאית מאד למשתמשים.
היתרון לחברות הסלולר יהיה הפחתת העומסים בתעבורת מידע מהתשתיות שלהן ומכאן הוזלת עלויות תחזוקה והפחתת הצורך בשידרוגי תשתיות.
היתרון ליצרני המכשירים יהיה טכנולוגיה מהפכנית שתלויה בכך שאנשים יחליפו את המכשירים שלהם. והיתרון לנו יהיה רמת קרינה נמוכה יותר – אמנם יהיו יותר שידורים, אבל העוצמה תהיה נמוכה משמעותית. וכמו כן תהיה הוזלה של עלויות התקשורת כתוצאה מהחסכון למפעילים.
ייתכן שחלק מהמידע שיעבור ברשת זו לא ישתמש כלל במפעילים סלולרים – כלומר – חינם.
רשתות סלולריות מבוזרות יאפשרו לנו , בסופו של דבר , להתנתק מהמפעילים הסלולרים אם רק נהיה מוכנים לתת לכולם להשתמש בסלולרים שלנו.