פורסם מכרז לתפקיד המנהלת. ידעתי שיהיו קופצים למשרה הנחשקת, לא ידעתי כמה.
15 מועמדים. לא הגשתי מועמדות.
בעלי שאל כמה פעמים באם הגשתי מועמדות. עניתי כלאחר יד שכן, אך יש הרבה מועמדים.
הכעיסה אותי שאלתו...
שואלת את עצמי באם אני "סתומה" שלא רואה את אשר האחרים רואים? - מעמד! כסף!
רק אני רואה את המעמסה, הטלפונים הביתה בכל שעות היום, האחריות....הכפויות טובה, ההתחלקות עם המס הכנסה?
(המנהלת גרה בנהריה לכן לא משלמת מס) הנסיעות המתישות? משרה מלאה, יום אחד עבודת ערב...
אנשים לא אמינים, עליהם לא ניתן לסמוך. בעיה...
אז, איך זה שכל כך הרבה חושקים במשרה?
הרוב לא יודע במה מדובר. יושבים במשרדים מרוחקים, עובדים לאט לאט, בלי לחץ...יוצאים לסבוב באמצע העבודה
לשופינג, חוזרים....יושבים במזנון לשתות קפה...לא יודעים מה זה לחץ, לא מכירים טיב האנשים שכאן ולמורכבות.
כמה מהמועמדים טיפשים בעליל. מקנאה בטיפשים.
המנהלת תפרוש בעוד חודשיים. עידן חדש יתחיל. מקווה שטוב יותר.
ברור שמתכוונת להתנהג אחרת ולהרגיל אחרת מעד כה.