בוודאי שמתם לב, שלא משנה כמה אנשים קוראים את הבלוג שלי, אותם האנשים מגיבים: יפואית הקטנה, אאידה, מוטי, בבושקה, מנורה, הים רגוע, שאלונדון, שממית, אוריאל ז"ל ומיזנטרופית. אני קשורה לחברים לעט שלי. הם מגיבים למה שאני מספרת, מעודדים אותי ושולחים אלי אהבה. אוריאל תמיד שיעשע אותי והוכיתי בהלם, כשנודע לי, שעזב אותנו. על המיזנטרופית, שמעתי שהיא חולה, אך היא לא ידעה, שאני יודעת ולא דיברנו על המחלה. היא שלחה תגובה לפני פוסט אחד ושמתי לב, שהיא מרוככת יותר. לא הפריעה לה, שלא הגבתי לבלוג שלה. היא הגיבה לכל פוסט שלי.
מיזי היקרה,
לכבוד הוא לי, שמצאת מקום בליבך, לקבל את בעיותי. חבל מאד שהלכת. תחסרי לכולנו.
היי מוטקה,
קראתי את ההספד שלך למיזי. אני מבקשת ממך כשאלך, תספיד גם אותי. אולי נספיד אחד את השני, בעודנו בחיים? הרי זה עלינו! אני מביאה את התגובה של מיזי כלשונה:
הוספת תגובה לתגובה זוד"ר גיא בכור
אני אוהבת לשמוע את הפרשניות שלו. הוא מקורי וברור. היום הוא דיבר על "נדידת העמים" לאירופה. הוא אמר, שלא נכיר את אירופה הישנה. עוד אמר, שבלונדון ישנם שני סוגי מסגדים: סונים ושיעים. האירופאים רצו לכפות עלינו מדינה פלסטינאית והיא באה אליהם.
הערת המחברת: נראה איך הם יפתרו את בעיית הפליטים ונחקה אותם. אגב, הם לא מתעניים בנו, מאז שיש להם בעייה משלהם.
הידעתם ש...
הפיטריות הן לא ירק, לא פירות ולא בעלי חיים. הן יותר דומות לבעלי חיים, כלומר אלינו.