שלום חברי,
אני מקווה שהשבוע אכן תהיה הקלה במזג האויר, כדי שאוכל לעסוק
גם בעיסוקים אחרים ולא רק לרבוץ מתחת המזגן ולקרוא. ובכל זאת
כדי שלא אחוש חסרת מעש ותועלת קראתי בסוף השבוע ספר חדש:
"השידוך" של איב האריס, בהוצאת "ידיעות ספרים".
הספר שופך אור על קהילה חרדית בלונדון, דמויות בקהילה, התנהלות כללית.
אני יודעת שבשנים האחרונות יש יותר חשיפה של היהדות החרדית והיא מעוררת
ענין אצל הציבור החילוני שאינו יודע או מבין "איך לאכול את התופעה". מי שמנסים
לתת לציבור הרחב מעט מזעיר מהנעשה בחברה זו הם העיתונאים : אבישי בן-חיים
ואמנון לוי. הראשון בא כנראה מרקע כזה והשני חוקר את העדות החרדיות מזה עשרות
שנים. עם כל הרצון הטוב אין אפשרות לסקר את כל הניואנסים והגוונים של העדה
החרדית, הם כה רבים ולכן בכל פעם מוארת פינה אחרת. יש הרבה צמא בציבור להבין
WHAT MAKES THEM TICK, אבל זה לא פשוט. מי שלא חי קרוב אליהם או שיש
לו במשפחה ענף חרדי יתקשה להבין.
הספר מספר על שידוך של נערה חרדית ממשפחה טובה, מכובדת, מעוטת יכולת וברוכת
בנות (שמונה במספר), שאינה מקבלת כל מה שנאמר לה כפשוטו ומבקשת להבין קצת
מעבר למילים. היא מעיזה לחשוב קצת מחוץ לקופסה ולהביע את רצונותיה. לא פשוט
בחברה נוקשה ובמידת מה דורסנית לומר מה רצונך ומה את חושבת. אפילו את מבטיך
מכוונים לאן ש"צריך". אסור לראות דברים "אסורים". אבל השאלות רבות, וחני, זה שם
הנערה, רוצה לשאול ומקבלת רק חצאי תשובות. הבחור המשודך לה , בא ממשפחה
עשירה והורים יותר "מודרניים" שמבקשים שבנם זה יהיה רב. אם המועמד "מעקמת
את האף" לשידוך, הנערה באה ממעמד נמוך יותר, ולא למדה בסמינר. כאן המקום
לציין ש"ללמוד בסמינר" זה חלק מההשכלה של הנערה, ושומר על המסגרת שלה עד
שיימצא לה שידוך הולם. חני שבסיפור לא למדה בסמינר, ועובדת כסייעת למורה
לאמנות בסמינר שבו למדה ולכן אמו של החתן מתנגדת לשידוך. היא מנסה בכל דרך
טובה ורעה להניא את חני מלהמשיך להיפגש עם בנה, וכאן קורה משהו שאינו אופייני
לחוגים החרדיים. הבחורים בדרך כלל נכנעים להוריהם, והנערות אינן מעיזות להתנגד
ולומר את דעתן. אבל המועמד, ברוך, מתעקש ואביו מצדד בו, וחני - הנערה נלחמת על
זכותה להמשיך להיפגש עם ברוך ומתעמתת באומץ אבל בנימוס עם האם הסנובית.
את המשך הסיפור תצטרכו לקרוא בעצמכם !
הספר מעניין מבחינת ניתוח הדמויות הנשיות, מאבקיהן עם עצמן ועם ילדיהן, ותיאורן
לעיתים מכמיר לב. לי זה לא זר כי במשפחתי יש ענף חרדי ואני מכירה וזוכרת.
הדמויות הגבריות הן לרוב סטראוטיפיות אבל לפעמים מפתיעות. הדיעה הרווחת
בציבור החילוני על הגבר החרדי עושה לו לרוב עוול.
אבל שוב, היות שאינני רוצה לקלקל לכם /ן את ההנאה מהסיפור, אני אעצור פה.
קראו את הספר, הוא כתוב היטב, ותקבלו חלק מתמונה של פאזל ( = תצרף בעברית)
על חיי קהילה חרדית.
בהנאה !!