חזרתי לשיגרה, לעבודה, לסדר יום לחוץ, אבל אני לא מתלוננת. אני אוהבת את מה שאני עושה, אוהבת את הצוות ומרגישה שהתברכתי בחברים טובים. בשבועיים האחרונים הכל השתבש, הייתי ערנית בשעות מוזרות, טיילנו הרבה, היה לי זמן לחברות וגם סוף סוף הספקתי לעשות המון סידורים מהסוג שכל הזמן דוחים. המצב האישי שלי על חוט השערה. מאז הויכוח ההוא כאילו והזמן קפא. המצב הוא רגיש ביותר, אך גם נותן לי זמן מחשבה באופן הכי נכון בלי לחץ וקולות מבחוץ. בינתיים אני לא משתפת את המשפחה, כי כל עוד אני לא מחליטה לכאן או לכאן עדיף לי להישאר עם ההתלבטויות שלי. אני בטוחה שפסק הזמן הזה נותן לו גם מרחב חשיבה.
היום שוחחתי איתו, עם ההוא באותו החדר ואותה הכורסה, שיתפתי אותו במה שקורה, אי אפשר היה להימנע מכך כי הייתי מוצפת וניסיתי לטשטש את מה שמתחולל בתוכי, אבל כנראה שמצבי היה כל כך שקוף שהוא לא הניח לי וביקש לדעת מה עובר עלי ואמר שאני נראית "כבויה". מילמלתי שהכל בסדר ורציתי להמשיך בעבודה אבל ברגע אחד מצאתי את עצמי מוציאה שטף של משפטים בקצב שאי אפשר היה להפסיק אותי. הוא הקשיב בקשב רב, וכמו תמיד, חשב ונתן לי את התשובות להן אני זקוקה. הוא גרם לי להביט על הדברים מנקודת מבטו של גבר. הוא לא אמר לי מה לעשות, אך בהחלט חידד אצלי כמה נקודות רדומות. המצב הרגיש בו אני נמצאת, חוסר הסקס, גרם לי לבהות בו ולפנטז. אני לא יודעת מה עבר לו בראש כשהבחין שאני בוהה בו, אבל הוא לא אמר מילה, רק חייך וחיכה שאגיד משהו. לא אמרתי כלום.
אני רוצה להיבלע אל תוך השגרה, אך נזכרת שתיכף מגיעים החגים. תמיד אהבתי את תקופת החגים, למרות שיש כאלה שאומרים שהיא ארוכה מידי, מעייפת ומתישה. אהבתי את הביחד והמשפחתיות. אני לא יודעת מה יקרה השנה, נראה לי שאנחנו נכנסים אל שרשרת החגים הזאת באופן קצת שונה, פחות משפחתי ויותר עם חששות ואי וודאות מן העתיד לבוא. אני יודעת שהחששות הם לא רק אצלי, הם גם אצלו. זה כמובן לא מנחם אותי.
יש לי בעיה בקבלת החלטות בכל תחומיי החיים, ביחוד החלטות גורליות. ברור שבהחלטות הרות גורל כולנו מתלבטים וחושבים יותר מפעמיים, אבל אצלי ההתלבטות נמשכת ונמשכת וברוב הפעמים אין לה סוף. הסיבה להתלבטויות היא פחד שמא אצטער על ההחלטה שאקבל, על האחריות הגדולה הזאת שאני לוקחת על עצמי ועל התוצאות שהיא תביא. במקרה הזוגי יכול להיות שההחלטה שאקבל תעשה לי רק טוב ותוכיח לי שאפשר לקבל החלטות שהן נכונות מבלי לחשוש, צריך רק לחשוב ולהבין מה הכי טוב עבורי.
ובכל זאת, בא לי שהוא יקבל החלטה עבור שנינו. שיגיד שהוא רוצה להיפרד או להתגרש. כמה שיוקל לי.