לפני שעה קלה התבשרנו בפורום הבלוגיה ובפייסבוק על מותה של הבלוגרית האהובה והמוערכת מלכה-מיקי אופיר, שלכולנו היתה מוכרת רק בכינוי שבכותרת - המיזנטרופית. איכשהו, באופן משונה, הכינוי הנ"ל לא לגמרי אפיין אותה, ובטח לא אפיין את התנהלותה בינינו - בקסם, בפרגון ובהרבה חן.
כולנו ידענו על מצבה הקשה, כשחלתה לאחרונה בסרטן, שהרי כתבה על כך בגלוי. רבים גם ידעו שאפילו לפני התפרצותה של המחלה, מצבה לא היה מזהיר, כי גם על כך רמזה לא פעם. ובכ"ז, למרות ידיעת העובדות באופן כללי, המשמעות הסופנית איכשהו לא ממש מחלחלת לתודעה.
הכרנו כאן לפני כמה שנים, והיא היתה הבלוגרית היחידה שחזרתי לאחור לקרוא את הבלוג שלה מתחילתו. התענגתי, כמו כולנו, על ההומור הנהדר, על השנינות המרהיבה, על החן ועל האבחנה האנושית שלה. התענגתי גם על תגובותיה המפרגנות והשנונות תמיד, אצלי ואצל החברים המשותפים. לא פספסתי גם את תגובותיה שלה ברשומות שלכם. תמיד חמימות ועם קריצה. מיזנטרופית עאלק..
היא היתה הסיבה בגללה פתחתי ביוזמה שמוכרת לרובכם פה, של איסוף מספרי הטלפון של החברים פה, כשנעלמה לנו במפתיע פעם בעקבות עניין רפואי כלשהו שהסתבך לה, ואנחנו דאגנו לה מאוד. מאז היינו בקשר טלפוני, כשמדי פעם התקשרתי לעודד ולדרוש בשלומה. רק להיפגש לא הסכימה, אפילו שמאוד רציתי. לא היה לה נוח בנכותה.
כמה שמחתי בשבילה על השמחה בחייה, כשנולד לה עומר, נכדה היחיד, עליו כתבה לא פעם. כמה שמחתי בשבילה שזכתה לפגוש בו לא מזמן. למרבה הצער, פגישה ראשונה ואחרונה.
לאחרונה חזרה לכתוב במרץ. זה התחיל עם רשומה שאותה הקדישה לי. כמה יפה המחווה על עזרתי הצנועה בלהשיב אותה לכאן לבלוגיה, לחדוות הכתיבה שעשתה לה כה טוב. והמשיך אח"כ בכתיבה נמרצת של רשומות סיפוריות, כאילו רצתה להספיק עוד קצת.
היא תחסר כאן לכל מכריה ומוקיריה. היא מהכותבות היותר טובות שידעה כאן הבלוגיה. אוסף הפנינים שלה שמור, ואני בטוח שימשיך להיות שמור בידי המשפחה. מלכה אמיתית! ואנו נתגעגע..
משתתף בצערם של אורי (הידוע פה בכינויו יונתן) ואחיו רם, בצערו של אחיה הידוע כטומי, ובצער יתר בני המשפחה.
יהי זכרה ברוך!