יום הזכרון מאפיל על יום העצמאות , יום העצמאות שלי השתנה לפני 27 שנים
ובפתח יום העצמאות היית מוצא אותי עם עינים נפוחות מבכי ולב שבור
ובפתח יום העצמאות היית מוצא אותי עם עינים נפוחות מבכי ולב שבור
אחותי הקטנה נהרגה בצבא בתאונת דרכים לפני 27 שנים ,
וזה קטל לי את השמחה של יום העצמאות
וזה קטל לי את השמחה של יום העצמאות
אבי שהיה נכה צה"ל לוחם תש"ח ביום הזכרון לפעמים דבר
אבל בעיקר זעק בשקט כל השנים על חבריו, הוא גזר על עצמו שתיקה
לא ראה להזכר באותם ימי לחימה במלחמת השחרור , על החברים שקבר אחרי לחימה
אבל בעיקר זעק בשקט כל השנים על חבריו, הוא גזר על עצמו שתיקה
לא ראה להזכר באותם ימי לחימה במלחמת השחרור , על החברים שקבר אחרי לחימה
מרגע שאחותי נהרגה יום הזכרון הפך לטכס שלם אצלו ,
העליה לבית העלמין הוא היה מתנהג כמו לוחם קרבי ואבא שכול , הוא אסר עלי לבכות,
העליה לבית העלמין הוא היה מתנהג כמו לוחם קרבי ואבא שכול , הוא אסר עלי לבכות,
כשהוא נפטר נשברו הגבולות ונחל הדמעות התחיל שבוע לפי יום הזכרון , ושבוע אחר יום הזכרון
ואמי ואני תמכנו זו בזו , עד שאמי נפלה ולא יכלה לבוא ואז נאלצתי ללכת לבד , ואז נשברתי לגמרי
וחזרתי הביתה וחיבקתי את אמי ושנינו בכינו על השבר המשותף , וידעתי שאני בדרך גם לאבד אותה
כשהיא פרשה לבית האבות הסיעודי הייתי חוזרת מבית העלמין לחיבוק שלה שהדביק אותי
עד שגם היא התחברה לאחותי ואבי בשמים ואז באמת עליתי לבד ודודה הצטרפה אלי מהר מאד
וגם דודה שלי היא אחות שכולה, כך שהכאב משוף היא איבדה אח שלא הכירה כלל , ןגם אחיין ואחיינית
ואמי ואני תמכנו זו בזו , עד שאמי נפלה ולא יכלה לבוא ואז נאלצתי ללכת לבד , ואז נשברתי לגמרי
וחזרתי הביתה וחיבקתי את אמי ושנינו בכינו על השבר המשותף , וידעתי שאני בדרך גם לאבד אותה
כשהיא פרשה לבית האבות הסיעודי הייתי חוזרת מבית העלמין לחיבוק שלה שהדביק אותי
עד שגם היא התחברה לאחותי ואבי בשמים ואז באמת עליתי לבד ודודה הצטרפה אלי מהר מאד
וגם דודה שלי היא אחות שכולה, כך שהכאב משוף היא איבדה אח שלא הכירה כלל , ןגם אחיין ואחיינית
אחי התנתק מיום הזכרון כאבא זה שבר אותו נפשית ,
הוא אמר אני צריך את כוחות הנפש לתמוך בילדים שלי שלוקח אותם לבימות הבידור ולפקניק למחרת
אז יום העצמאות הפך עבורי לראות את טכס הדלקת המשואות
ולשמור על הקטנים של אחי שהם קטנים מכדי לקחת אותם לבמות והם התלהבו מהזיקוקים שראינו יחד
עד שהם גדלו וראינו רק אמי ואני את הזקוקים וכיום מביטה בהם לבד , האמת לא מתלהבת מהם כיום
נכנסת לשגרה ובורחת מהשמחה כדי ליפול לעצב נכנסת לחיות את האבל 365 ימים בשנה
להתאבל על ההולכים , אב לחיות את החיים שקטים מאד בלי חגיגות וזה קל יותר ככה
הוא אמר אני צריך את כוחות הנפש לתמוך בילדים שלי שלוקח אותם לבימות הבידור ולפקניק למחרת
אז יום העצמאות הפך עבורי לראות את טכס הדלקת המשואות
ולשמור על הקטנים של אחי שהם קטנים מכדי לקחת אותם לבמות והם התלהבו מהזיקוקים שראינו יחד
עד שהם גדלו וראינו רק אמי ואני את הזקוקים וכיום מביטה בהם לבד , האמת לא מתלהבת מהם כיום
נכנסת לשגרה ובורחת מהשמחה כדי ליפול לעצב נכנסת לחיות את האבל 365 ימים בשנה
להתאבל על ההולכים , אב לחיות את החיים שקטים מאד בלי חגיגות וזה קל יותר ככה
וביום העצמאות חוגגת מול חידון התנ"ך ועם השירים ברדיו ,
אבל זה לא החגיגה הרגילה של כולם, שמחה שחיה במדינה משלי ומדינה יהודית ,
שפה אני בטוחה ומוגנת , ובשנה האחרונה שהטילים באו אלי גם זה נעלם , כך החיים משתנים
בשנים האחרונות שלא יכולה לעלות לבית העלמין , הכאב הוא אחר ,
החיים כאילו חולפים לידי , הכאב הוא באותו המידה כל השנה , ולא תמיד יש שמחה בלבי , יש שקט רציף
אבל זה לא החגיגה הרגילה של כולם, שמחה שחיה במדינה משלי ומדינה יהודית ,
שפה אני בטוחה ומוגנת , ובשנה האחרונה שהטילים באו אלי גם זה נעלם , כך החיים משתנים
בשנים האחרונות שלא יכולה לעלות לבית העלמין , הכאב הוא אחר ,
החיים כאילו חולפים לידי , הכאב הוא באותו המידה כל השנה , ולא תמיד יש שמחה בלבי , יש שקט רציף
כבר אין את אותה כאב נוראי ושבר אבל גם אין שמחה בחיי ,
הימים הללו משתדלת לשרוד את הנורמלי שלי
הימים הללו משתדלת לשרוד את הנורמלי שלי
יודעת שאם אחותי היתה נשארת עמנו , חיי היו אחרים לגמרי ,
אני מתגעגעת 365 ימים בשנה, וזה נמשך כבר 27 שנים , הזדקנתי והתעייפתי מהחיים
אני מתגעגעת 365 ימים בשנה, וזה נמשך כבר 27 שנים , הזדקנתי והתעייפתי מהחיים
אני לא זקוקה ליום הזכרון ובמשפחה שלי זה דור שני לשכול ,
יש דוד ואחות ובן דוד וכולם בבית קברות צבאי, דוד ובן דוד בבית העלמין בסגולה ואחותי פה בראשון
יש דוד ואחות ובן דוד וכולם בבית קברות צבאי, דוד ובן דוד בבית העלמין בסגולה ואחותי פה בראשון
ולא מדברת על אבא נכה צה"ל , כשהיום אני יודעת שגדלתי עם אבא הלום קרב
שהצליח במשימה להקים משפחה , כי הוא היה לוחם ללא פחד ,
אבל נפשו נפצעה מהלחימה הממושכת ב1947 ,לפני הכרזת המדינה וגם אחרי הקמת המדינה
הוא היה קשר בגבעתיהיה בלווי שירות לירושלים וגם ולחם בדרום הארץ לעצור את המצרים
והוא שכב 3 ימים בין הנופלים בקרבות של עד הלום שכמעט כל הפלוגה נהרגה סביבו
אופי החיים שלנו נבעו ממה שעבר עליו בלילות הלבנים שהמראות חזרו אליו
והלם הקרב החמיר אחרי שאחותי נהרגה, הוא שקע בדכאון פרש מהעבוד וישב במיטה רוב היום
שהצליח במשימה להקים משפחה , כי הוא היה לוחם ללא פחד ,
אבל נפשו נפצעה מהלחימה הממושכת ב1947 ,לפני הכרזת המדינה וגם אחרי הקמת המדינה
הוא היה קשר בגבעתיהיה בלווי שירות לירושלים וגם ולחם בדרום הארץ לעצור את המצרים
והוא שכב 3 ימים בין הנופלים בקרבות של עד הלום שכמעט כל הפלוגה נהרגה סביבו
אופי החיים שלנו נבעו ממה שעבר עליו בלילות הלבנים שהמראות חזרו אליו
והלם הקרב החמיר אחרי שאחותי נהרגה, הוא שקע בדכאון פרש מהעבוד וישב במיטה רוב היום
אז עבורי יום הזכרון הוא 365 ימים בשנה , זה חלק מחיי כבר 27 שנים ,
יום הזכרון לא נותן לי את השמחה של יום העצמאות כמו אחרים , המשפחה שלי שילמה ב2 דורות
אמי שהיתה אחות שכולה הפכה לאם שכולה הכאב היה עבורה כואב מאד היא נפגעה נפשית
מחה שיש לי מדינה, משאירה לאחרים לחגוג , אני בבית מול הTV ,
מעבירה את היום בהתחברות לשירים ולחידון התנ"ך ,ושמחה על המדינה שמזדקנת בעוד שנה
ואני מזדקנת עמה בעוד שנה כבר בת 58 כבר לא נערה חוגגת בבימות בעיר
יום הזכרון לא נותן לי את השמחה של יום העצמאות כמו אחרים , המשפחה שלי שילמה ב2 דורות
אמי שהיתה אחות שכולה הפכה לאם שכולה הכאב היה עבורה כואב מאד היא נפגעה נפשית
מחה שיש לי מדינה, משאירה לאחרים לחגוג , אני בבית מול הTV ,
מעבירה את היום בהתחברות לשירים ולחידון התנ"ך ,ושמחה על המדינה שמזדקנת בעוד שנה
ואני מזדקנת עמה בעוד שנה כבר בת 58 כבר לא נערה חוגגת בבימות בעיר
לא מאמינה בפיצול הימים כי עבורי זה ממש לא משנה כי עבורי יום הזכרון נמשך 365 ימים בשנה