ראש השנה בפתח, ובראש השנה נהוג גם לתקוע בשופר. ולכן החלטתי לספר לכם על 'השופר שלנו בשכונה' .
בילדותי- ( וגם בשנים מאוחרות יותר ) נהגתי ללכת לבית הכנסת במיוחד כדי לשמוע תקיעת שופר , בראש השנה וביום הכיפורים.
במשך 30 שנות עבודתי בבתי חולים - נהגתי לעבוד (על פי סידור העבודה - בחגים אלה , היות ולא הזדקקתי להסעה למקום העבודה והתבקשתי לעבור במקום אלה שהקפידו לא לנסוע מטעמי דת.) לכן, שמעתי את תקיעת השופר בכל פעם שהגיעו מתנדבים להשמיע את קולות השופר לחולים המאושפזים, וכמובן שהתקיעות חזרו על עצמן בכל מחלקה על פי הסדר כמה וכמה פעמים (ואנו העובדים תמהנו בינינו לבין עצמנו - כמה כוח צריך בן אדם לנשוף ולתקוע בשופר המון פעמים בתוך זמן קצר ואנו כמובן שמענו את כל התקיעות).
כיום , אני בגמלאות יושבת בית. גם לא הולכת לבית כנסת (אלא לארועים משפחתיים כמו חתן בר מצווה , חתן, וכו'... וזה לא יוצא בחגים 'הגדולים' ).
אבל.....את תקיעת השופר אני לא מפסידה! 
יש לנו בשכונה - ברחוב הסמוך - מישהו , שהחליט שהוא תוקע בשופר בכל שבוע!!
כאשר שמענו אותו לראשונה , זה היה לפני מספר חודשים - בדיוק חצי שעה לאחר שהדלקתי נרות שבת (ואני מדליקה בזמן על פי 'זמן ירושלים')-
שמענו את קולות תרועת השופר - וחשבנו שהתבלבל או משהו חריג אחר. - הוא תקע את כל סדרת התקיעות והתרועות כפי שבערך זכרתי משמיעה בעבר בראש השנה או ביום כיפור) - חייכנו לעצמינו והמשכנו עם השבת שלנו .
מה רבה הייתה תדהמתינו , שכעבור שבוע - בדיוק באותו הזמן - שוב חזר האיש על תקיעותיו . (עדיין לא ידענו מי האיש ואיפה בדיוק הוא גר ).
סדר תקיעות השופר הזה חזרו על עצמן שוב ושוב בכל שבוע - תמיד בדיוק בזמן שלו- כחצי שעה לאחר זמן הדלקת הנרות לשבת - על פי זמן ירושליים.
(אנחנו פתח תקוואים ותמיד נהגנו להדליק את הנרות על פי הלוח של זמן ירושלים - ולא זמן תל אביב).
עברו שבועות רבים, הפסקנו כמעט להתייחס לתקיעות השופר הנ"ל פרט לאיזו הערה בנינו לבין עצמינו "אהה..הוא בדיוק בזמן המשוגע הזה"....
באחד הבקרים באמצע שבוע, הלכתי לחברה לשתות קפה, היא גרה ברחוב הממשיך מהצומת הקרובה לבית שלנו - כלומר- ממש מולינו כארבעה או חמישה בניינים אם נסתכל מהמרפסת הפונה צפונה (יש לנו שלושה כיווני מבט מהדירה שלנו - מזרח צפון ומערב) ולכן תחום השמיעה והראייה שלנו מהקומה החמישית - הוא הרבה יותר מעבר לחצרות הסמוכים)-
כאמור ... ישבתי עם החברה שגרה בקומה ראשונה בבניין של 3 קומות - על מרפסת היוצאת אל הגינה הצרה שבין הבניינים שלהם - תוך כדי שתיית הקפה - היא פתאום לחשה לי והצביעה לכיוון למעלה- "תסתכלי!" - הבטתי למעלה - ראית יושב איש זקן מקומט על אדן החלון בקומה השלישית ממול המרפסת שלה -
כמעט נשפך לי ספל הקפה מהיד, נבהלתי מאוד - אבל היא הרגיעה אותי מיד.
"אל תדאגי- תכף הוא ייכנס חזרה לבית שלו. - ככה הוא יושב כל ערב שבת - על החלון ותוקע בשופר שלו . באמצע השבוע הוא לא נוהג לתקוע."
תקיעה בשופר
התמונה נלקחה מויקיפדיה - איש חרדי (חסיד חב"ד) תוקע בשופר .
התמונה נלקחה מויקיפדיה: תקיעה בשופר על ידי יהודי תימני, 1934. מאוסף ספריית הקונגרס.
על פי ויקיפדיה - תקיעת שופר
תְּקִיעַת שׁוֹפָר היא מצוות עשה מן התורה, לתקוע בשופר בראש השנה. יום ראש השנה מכונה בתורה יום תרועה[1] ו"זיכרון תרועה"[2], וחז"ל למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. מקום רחב תופס השופר ומצוות התקיעה בו בעולמה של ההלכה, האגדה והמחשבה היהודית.