וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז', יט).
יחפה אני עומדת על שפת המים, מביטה לאופק ומשליכה את ההתפרצות שלי, את ההאשמה, את האי אמון, את הזלזול, את אי ההתייחסות, את הכעס. אני משליכה את כל התחושות שנאגרו בתוכי לאחרונה ומחלישות אותי, תחושות שנבנו אט אט מתוך חוסר אונים וחילחול ההבנה. אני משליכה את הפחדים שלי שמעכבים אותי, שגורמים לי לצעוד אחורה שוב ושוב. אני משליכה את הריקנות, את הבור הזה שנפער בתוכי. אני משליכה את חוסר הביטחון שלי, את החששות, את ההימנעות, את ההסתגרות, את חוסר האמונה בעצמי, את תחושת הקורבנות,המסכנות, את המחשבות הטורדניות, את חוסר ההחלטיות והפחד. אני משליכה את הצורך בשליטה, את הזיכרון ההוא והכאב הצורב. אני משליכה את המילים הקשות שאמרתי, את הגידופים, את העלבון. אני משליכה את הסערה, את שברון הלב ואת הקושי בהתמודדות.
ובמקום כל אלה, בפתח השנה החדשה, אני מאחלת לעצמי להתמלא באוויר ולשחרר אנחת רווחה, להשיל מעלי את קליפת הכאב להשאירה מאחור ולהתעטף באושר, לשאוף להיות כל הזמן למעלה ולשמור על איזון, להחליף את תחושת ה"אין ברירה" בבחירה, למצוא את הכיוון הנכון עבורי, להודות על מה שיש, להשאיר מקום למה שאין ולהאמין שעוד יהיה, להתמודד, להזיל דמעה, לפרוץ בבכי משחרר, לחזור לחייך מכל הלב והנשמה, לצחוק בקול, לאהוב כמו פעם, להתרגש ממחוות קטנות, לזמזם, לרקוד, לראות תמיד את האור בקצה המנהרה ואת חצי הכוס המלאה, להגשים חלומות, לחבק, להיות אהובה, למצוא שלווה, למלא את עצמי בכל מה שעושה לי טוב ולדעת להנות מזה, לא לחשוב כל הזמן, לא לנתח כל דבר, לא לחפש משמעויות נסתרות, להאמין, לבטוח, להתמלא במוטיבציה ובכוחות מחודשים, להתמלא בשקט פנימי, רוגע ואמונה שיהיה טוב ממש בקרוב.
להיות פשוט ופשוט להיות.