החופש הגדול

החופש הגדול

הזמן תפקידו בכוח רק לנוע הלאה, לא מבין כלום, אי לו חמלה על כלום הוא רק נע קדימה,

באחד הבקרים עליתי לי במטרונית ,בוקר נפלא ואני תמיד מתרגשת מחדש לפגוש את ילדיי בית הספר, מה שמעיד על הבורות שלי בעניין בית הספר,

וכמובן בנושא: החופש הגדול,

אני זוכרת את החופש הגדול בשכונתי, בצורה שונה מאוד, הרבה ילדים בחוץ, מה ששונה מאוד בתקופה הזו שאני לא רואה ילדים בחוץ בכלל, ובעוד המחשבים וכל המדיה, אתה יכול לפגוש את הצעירים עם הראש מורכן למקלדתשל הפלפון, ומסמס לצד השיני, הם לא נושמים, לא מרימים אפילו את הראש למעלה, ואלו הם חייהם של רוב ילדיי ארצינו לצערי, 

אנני יודעת מה יותר טוב, האם כל החשיפה הענקית הזו, וכל מיידע הלא מבוקר , ?

או שילד אמור להיות ילד, ולכל דבר יש את זמנו, אלא אם מדובר בילד חכם שקולט ברים טרם זמנו, אז למד דבר או שניים, הכל פתוח, המיידע

לא תמיד טוב, ההורים לא מגבלים כי יודעים שקשה לבקר או לאסור על הילדים, להכנס או לגלוש באינטרנט,

באמת מה טוב ?

לדעתי ילד הוא ילד פעם אחת בחיים, וזו תקופה קצרה , כי הילדים רוצים להיות גדולים מהר מהר, ולצערי בצורה הזו הם מאבדים את ילדותם,

תמימותם, 

היו זמנים בהם ילדים שחקו בחמש אבנים, קלס, גומי,

היום אתה לא פוגש כאלה, אני כעת חיה בשכונה , שיש בה ילדים, ואני כמעט ולא פוגשת אותם,

הזמנים שונים, ומשתנים, טוב שכך, אולם לדעתי זה יותר מדיי, ילד אמור להיות ילד וחבל שהקידמה דווקא את זה הורסת,

אין לי משהו אישי נגד אף אחד חלילה, אני מהרהרת בקול רם, ומשתפת,

בתקווה לפגוש שוב ילדים משחקים בשכונות,  צוחקים, ואפילו מתווכחים,

יום טוב

אילנה פונטיאק