איש ושמו אובה - פרדריק בקמן
משוודית: יעל צובארי
הוצאת ידיעות אחרונות
מחבר הספר דאג להדגיש לנו כבר מהתחלת הספר את התכונה הדומיננטית שמאפיינת את גיבורו אובה: איש עם עקרונות. כלומר עקשן, נוקשה, יבש... התכונה הזאת מכתיבה את מהלך חייו, את אישיותו לטוב ולרע.
בשעת קריאת הספר חשבתי כל הזמן על ידידי ב`. פעם סיפר לי על קניה גדולה שעשה בסופר. לתוך עגלת הקניות הכניס גם בייגלך במבצע, שמונה שקלים במקום תשעה. הוא הגיע לקופה. הקופאית העבירה את המצרכים. ב` בדק את החשבון ואז התברר לו שחייבו אותו בתשעה שקלים על הבייגלך, במקום שמונה. הבטיחו מבצע ולא קיימו. ב` שלנו שאל, בדק וחקר לפשר "ההונאה". כאשר התשובות לא הניחו את דעתו והשקל הנוסף נדרש בתוקף, הוא השאיר את כל המצרכים, "כדי ללמד אותם לקח" והלך לסופר אחר.
אובה היה גאה במעשה מהסוג הזה. הוא עצמו לא עשה משהו דומה לזה, או שעשה ולא כתבו עליו, אבל בהחלט עמד על עקרונותיו הצודקים והנכונים לכל אורך הספר.
דפיו הראשונים של הרומן, קצת מייגעים ורצוי לקרוא אותם מהר ככל האפשר, מפני שלאחר מכן קשה להניח את הספר מהידיים. מתברר שמעבר לנוקשות והסגירות של אובה, מסתתר איש חרוץ ורחב לב. כדי להגיע אל רוחב הלב צריך לקלף לאט לאט את השכבות, כמעט כמו שנדרש כדי להגיע אל הלב הפיזי שמאחורי הצלעות. וכך אנו לומדים על ילדותו ועל שכניו. מתוודעים אל אשתו, נקודת האור הגדולה של חייו. האישה שהצחוק שלה "גרם לו להרגיש שמישהו מתרוצץ יחף בתוך בית החזה שלו."
הסופר מצליח להפתיע אותנו מדי פעם בעובדות חדשות ולחבב עלינו את הגיבור הנוקשה והכאילו משעמם שלו. ככל שאובה יותר מקובע ועקשן ביישום עקרונותיו כך הוא מצליח להתחבב אפילו על ילדים שמצליחים לראות בהתנהגותו פן משעשע. עוד ועוד פרטים נחשפים ומעשירים את העלילה ומושכים את הקורא אל תוך הספר כמו צוף של פרחים המושכים אליהם את הפרפרים.
אחרי 319 עמודים הספר נגמר. קשה להיפרד מאובה. אם בהתחלה לא היה אכפת לנו אם יחיה או יצליח להתאבד כמו שהתכוון, הרי שבסוף התחושה היא שאפשר היה לקרוא עליו עוד 319 עמודים מבלי להתעייף.
אנושי, נוגע וממולץ בחום.
מתוך "חדש על המדף" רשת א`