טירת הזכוכית מאת ג'אנט וולס - רומן אוטוביוגרפי

Image may be NSFW.
Clik here to view.

קראתם את הספר טירת הזכוכית?

 אני קראתי

 קראתי על האנשים האלה חסרי היציבות, חסרי האחריות, חסרי הדאגה ליום מחר, החיים בתוך ה"זבל" מבחירה.

אני - המנקה הכפייתית, שרחצתי את רכבי ושטפתי את השבילים בגינה יום יום בימי האובך,

 אני המסודרת, שמסדרת השכם והערב את ארונותי,

 שמתעבת "בלגן",

שאוהבת דבר דבר- דבור על אופניו,

שמרביצה תורה לבתי:

אל תאגרי - מה שלא נחוץ לך, שלא מתאים לך, העניקי לאחרים שגורלם לא שפר כמוך...

אני לא מעכלת איך אנשים חיים כך, ללא סדר, ללא יציבות, ללא קביעות וללא ביטחון.

נעים ונדים מעיר לעיר, מישוב לישוב, מחבל ארץ לחבל ארץ.

 נעים ונדים, לא עובדים לפרנסתם אלא חיים כטפילים מ"קומבינות", ועוד מגדלים ילדים...( בהזנחה קיצונית)

 ויש אומרים: אלה חיי חופש...

קוראת על בעלי החלומות  האלה: על האם הלוקחת לכל מקום את ציוריה ורשימותיה - פעם יכירו כולם בערכם...

על האב המפתח מכשיר לגלוי זהב ותהליך לזיקוק פחם - חלומות באספמיא...

 ההורים הם בבחינת "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב מפני שהוא בן מינו"  - זוג ילדים מגודלים בעצמם, השמים  בראש מעייניהם את מימוש העצמי שלהם

 דאגה לילדים - מהם והלאה... 

 מונעים במו ידיהם את הסיפוק הצרכים הפשוטים מילדיהם ומעצמם : אוכל לאכול, קורת גג ללון - כל זאת על מזבח החופש...

ועל עקרון האני מאמין שלהם מאפשרים לילדיהם התנסות ועצמאות עד לידי הקצנה: לתת לילדה בת שלוש לבשל נקניקיות...

לתת לילדים להסתדר לבד: יפצעו - פצעיהם יעלו ארוכה... יפלו - יקומו...

מה שלא הורג אותך הוא רק מחשל אותך...

ואני קוראת על אורח החיים הזה...

אני החרדתית, המגוננת קיצונית על נכדי, תוהה: איך אפשר לחיות כך?

 והיו להורים אלה נתוני פתיחה טובים - בעיקר לאם - אדמה מוחכרת לחברת נפט , בית גדוש בכלי כסף ופורצלן

אבל הם משחיתים הכל , מזהמים כל המגיע אליהם, רומסים ברגל גסה כל נורמה חברתית

(לנוודים כאלה קראו בזמנו בארצות הברית "זבל לבן" זוכרים את  הספרים: "ענבי זעם" את "חלקת האלוהים הקטנה שלי" )

 הילדים גדלים רוצים להתמסד:  רעבים ליציבות, לקביעות, לביטחון, לשלווה, לשגרה מבורכת , להתנתק מן הנזילות של מיקום וזמן והם מצליחים להגיע לזאת רק כאשר הם עוזבים את הוריהם ובונים להם חיים משלהם

 ואני?

לא שלמה עם הלוט הוורוד בו מכסה הסופרת את המאורעות המזעזעים 

אבל תהיה קטנה מנקרת בלבי: אולי אני מקצינה לצד השני, אולי אני צפור שמרנית הכלואה בכלוב המוסכמות