לחלק הקודם של סיכום השנה: שירי השנה
ראיתי המון הופעות ישראליות השנה, אבל רק חמש מהן נחקקו אצלי עמוק בלב. כל אחד מחלקי סיכום השנה הוא הפצרה בכם ללכת, לשמוע ולתמוך באמנים שאני מציג פה, אבל בחלק הזה אני מבקש מכם במיוחד - לכו להופעות ישראליות. לא רק של האמנים שאני אדבר עליהם פה (אם כי הם באמת נהדרים בהופעות) אלא של כל להקה מקומית או לא מקומית שאתם אוהבים או סקרניים לגביה - הופעה היא הדרך הכי נהדרת לגלות להקה שאתה אוהב שיר או שניים שלהם, אבל לא משוכנע שאתה באמת אוהב אותם, והיא דרך עוד יותר נהדרת לתמוך בלהקה שאתה מאוד אוהב.
אז הנה הן, חמשת ההופעות הישראליות הכי טובות שראיתי השנה:
קרדיט: יאיר טרגנו
קין והבל 90210
איפה ? בסירופ בחיפה
הדבר שהכי אהבתי בהופעה הזאת היא כמה שהלהקה מתנהגת כמו אחרון המעריצים בהופעה שלה. הם ישבו איתנו וחיכו שההופעה תתחיל, וכשהיא התחילה, הרגעים המטורפים ביותר בה היו כששאול לוריא ירד לעשות פוגו עם הקהל. הבאס נשברה בגלל הפוגו ? המקרה הזה זכה לצחוק רועם של לוריא ולהארכה של ההופעה בשיר נוסף. אני אוהב הופעות כאלו, שהלהקה זורמת עם מה שקורה, וגורמת להופעה להראות אותנטית וכיפית ולא כאילו הסטליסט שלה נכתב חודשים לפני.
שלומי שבן
איפה ? זאפה אמפי שוני בנימינה
אחת ההופעות שהכי הפתיעו אותי השנה הייתה ההופעה של שלומי שבן. ציפיתי לקבל הופעה מתוכננת ומדויקת של אמן שכל המוזיקה שלו נעשית במלאכה מדוייקת, ובסוף גיליתי ששבן הוא בעצם קומיקאי. כמו קומיקאי, שבן יודע לשחק עם הקהל שלו – לדעת מתי לגרום לנו להרגיש שאנחנו חוזים במשהו שהוא לא עשה לפני, ומתי להבין שהכל מתוכנן וחלק מהמופע. לא הייתה הופעה שצחקתי בה כמו ההופעה של שבן, ואיזה מזל שגם המוזיקה שלו אפילו יותר יפיפייה כשזה רק הוא ופסנתר. שבן הוא וירטואוז, ונותן לעצמו להשתולל על הפסנתר. אם זה לא מספיק, את השיר הכי ידוע שלו ("אריק") הוא לקח וחיסל בצורה הכי יפה וקורעת ומשוגעת שראיתי אי פעם, וכל אמן שיש לו להיט מאוס צריך לראות את הדבר הזה וללמוד. אם אתם אוהבים את שבן, לכו להופעה שלו. אם אתם לא כל כך מכירים, רוצו להופעה שלו – זה יגרום לכם להתאהב בגרסה אחרת לגמרי שלו, ואז להתאהב בגרסה המיושבנת יותר של אלבומי האולפן שלו.
בלקן ביט בוקס
איפה ? גם בזאפה אמפי שוני
שלוש מחשבות שעלו בראשי בזמן ההופעה המשוגעת של הבלקן ביט בוקס
1. מעולם לא הייתי רקדן טוב, כי אני נבוך מדי ותמיד מרגיש שכולם מסתכלים עליי כשאני רוקד. בהופעה של הבלקן הייתי הרקדן הכי טוב בעולם.
2. הופעה של הבלקן שווה לפעילות אירובית של ריצת שלושה קילומטר, ולכן להיות בהופעה כזאת פעם בשבוע לא יכול להזיק.
3. המבוכה האישית שלי הובילה לכך שגם אני נבוך מכדי לעשות ספורט בפומבי – ולכן גם שיעורי ספורט היו חוייה קשה בשבילי. קפיצה לגובה הייתה אחת המשימות הקשות ביותר שלי, כשכולם קפצו לעננים אני בעיקר נחתתי על הרצפה. בהופעה של הבלקן הרגשתי במשך שעה ומשהו שאני נמצא 2 קילומטר באוויר.
החצר האחורית
איפה ? בפאב האלפנט בקריית חיים
החצר האחורית מצליחים לשחזר בהופעה את החווייה של האלבום היחיד שלהם באופן מושלם. קודם כל, יענקל'ה רוטבליט נמצא באמצע בין כל הנגנים, בקושי משתתף, מזמם את השירים ביחד עם הקהל, שותה וויסקי ומאזין בהנאה לשירים שלו מתעוררים לחיים. כל אחד מחברי הלהקה (איתמר ציגלר על הבס, תומר יוסף על התופים וגדי רונן על הקלידים) מקבל את הרגע שלו להשתולל ולהנות, ובכלל כל החווייה של ההופעה היא של קבוצת חברים שמנגנת בחצר האחורית של אחד מהם. אירוע ש"תרם" לחווייה היה כאשר הבאס של ציגלר נקרע באמצע הופעה, ולכן הלהקה לקחה הפסקה של עשר דקות כדי להביא בס אחר, מקריית מוצקין. החבורה הייתה כל כך משועשעת מהרגע הזה, שפתאום משהו השתחרר באוויר, והיה אפשר להרגיש שהם באמת נהנים מההופעה הזאת.
Alaska snake time
איפה ? בסינקופה בחיפה
ההופעה הכי טובה שהייתי בה השנה, שמנצחת הופעות ענק של הבלקן ביט בוקס ושלומי שבן, היא של להקה שאני לא כל כך מכיר. זה היה הlive 100 בחיפה (אירוע בו יש 100 הופעות אינדי בשלושה ימים בעיר התחתית בחיפה) ואחרי שתי הופעות באותו ערב, רצינו לסגור את הערב עם הופעה מצוינת. המקום האהוב עליי בעיר התחתית הוא הסינקופה, פאב מגניב שהוא גם אחלה מקום להופעות, ולכן כשחיפשתי בתכנייה את ההופעות של אותה שעה (00:00 בלילה), ישר פניתי לראות מה כתוב שיש בסינקופה בשעה הזאת. במשבצת של הסינקופה היה כתוב את השם המוזר הזה – Alaska snack time, וישר ידעתי שלשם נלך – להקה עם שם כל כך מגניב צריכה להיות מגניבה בהתאם.
אנחנו מגיעים לסינקופה, חצות הלילה, הפאב חצי ריק, והלהקה עומדת להתחיל. עכשיו באמת אין לי מושג להגדיר את מה שקרה בהופעה הזאת – זאת הייתה מוזיקה אינסטרומנטלית אלקטרונית, זה בטוח, ולמרות שהיא לא הייתה רקידה במיוחד, קפצנו כמו משוגעים. היא הייתה בעיקר הזויה, כאילו בטעות נכנסנו לחלום של מישהו אחר ולא בדיוק הצלחנו לפצח את ההגיון הפנימי שלו, אם כי נהנו מאוד מההגיון הזה. באמצע ההופעה עלה ראפר לא מוכר (נדמה לי שהציגו אותו כאברי ג'י, אבל כשחיפשתי באינטרנט לא מצאתי כלום עליו) ונתן פריסטייל בזמן שהלהקה מתקנת את המגבר של הגיטריסט. כל מה שקרה בהופעה הזאת היה היתול של הלהקה בקהל שלה, ועד היום אני לא בטוח לגבי חצי מהדברים, והאם הם היו מתוכננים או לא. זאת הייתה ההופעה הישראלית שבה נהניתי הכי הרבה השנה.