אז מה? חשבתם שרק בגלל שכל העולם, אשתו והילדים לא הפסיקו לדבר על משהו עד שזה כבר יצא מכל החורים, אני לא אכתוב עליו? אם כן, אתם לא מכירים אותי מספיק.
ענן אבק מכסה את כל המזרח התיכון בימים האחרונים של השנה העברית וצובע הכל בצהוב מלוכלך שכזה. אובך מכסה כל פינה חשופה, מדרכה ורכב בשכבת אבקה אפרפרה – יש פה יותר מדי סמליות כדי להתעלם מזה. אתם לא חושבים?
ידידה שלי כתבה בהומור לפני יום או יומיים, שאולי אלוהים עושה ניקיון בבית ומנער את השטיחים. כולנו פשוט סופגים את האבק שמתעופף בתהליך. פרשנים בטלוויזיה אומרים שאולי הקרבות המתמשכים בסוריה מביאים עלינו את תופעת הטבע. כמה אנשים מוזרים אף נסחפים ומספרים על סוף העולם.
ואני? אני מסרב לחפש יותר מדי סיבות למה. אני פשוט חושב שזה סמלי. התרבות והדת היהודית הרי מלאה בסמליות. לאורך רוב תולדותינו היינו החלשים, ה-"אנדרדוגים" אם תרצו (או כך לפחות אנחנו מספרים לעצמנו), וסמליות היא הנשק של החלשים.
מחר ישבו רוב המשפחות היהודיות בישראל לצד שולחן החג ויעסקו במידה זו או אחרת בכישוף סמלי. הם ישננו לחשים שמבוססים על משחקי מילים בתוספת אביזרים עסיסיים ואכילים בתקווה שאלו יביאו להם שנה טובה ומוצלחת. הרימון יסמל פריון וזכויות, הדבש (או הסילאן במקרה של עבדכם הנאמן) יסמל את האושר המיוחל, ראשו של דג חסר מזל יסמל.. סוג מוזר של מגלומניה, אני מניח (אף פעם לא ממש הבנתי את הקטע הזה עם "שנהיה לראש," אני מעדיף להיות כל הגוף ברשותכם – ואם אפשר שגם הדג יישאר עם כל האיברים שלו במקום). בכל מקרה, הטרד יסמל את הרצון המרושע שלנו לנקמה, והלוביה יסמל את הדבר הזה שאף אחד אף פעם לא זוכר מה הוא אמור לסמן... בקיצור – סמליות!
ובינתיים, אם החזאים לא טועים מדי, האבק באוויר יסיים לשקוע על כל מה שנזנח בחוץ. בעלי המכונות האוטומטיות לשטיפת רכבים יצאו מגדרם מרוב אושר. מתישהו, בעוד לא הרבה זמן גם יגיע כנראה היורה (או הטפטוף מעורר הרחמים שמהווה את התחליף הטוב ביותר שיש לנו ליורה במחוזותינו) וישטוף את העולם מהאבק המעיק – כמו שהשנה החדשה תשטוף מעלינו את השאריות של זו שלפניה. בסדקים המאובקים שבמדרכות יזחלו יובלים עדינים, עלי העצים יטפטפו ושלוליות ייקוו על גגות הבתים השטוחים.
כן. עוד יבוא יום, כנראה, שנפתח חלון ובאפינו ידגדג ריח גשם.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אני אביט החוצה אל העולם האפרורי ואחייך. אולי גם אוציא לשון לטעום את הטיפות. כך, עם הרבה סמליות ומעט מאוד משמעות מוחשית, תחלוף לה רשמית עוד שנה (ושוב בעלי המכונות לשטיפת רכבים יצאו במחולות).
ישבתי עם אחי הערב על המרפסת (בלי לספור ציפורים נודדות), וניסינו לעשות ספירת מלאי של השנה החולפת. מה קרה במלך הזמן הזה מאז א' בתשרי תשע"ה ועד היום. הופתעתי מאוד לגלות שקרה די הרבה למען האמת. השנה האחרונה הייתה השנה שבה תליתי הכי פחות ציפיות, ובכל זאת היא הייתה אחת המשמעותיות ביותר שהיו לי.
אך בעצם זה לא עד כדי כך בלתי צפוי. אם יש משהו שלמדתי בחיי לגבי שנים חדשות זה שאתה אף פעם לא יכול לדעת מה הן צופנות בחובן. רובן צפויות ומשעממות. אבל מדי פעם צצה לך משום מקום האחת הזאת שמשנה את הכל. וגם שנים צפויות כוללות בדרך כלל דברים שלא באמת ידעת שהולכים לקרות, אמנם לא אירועים משני חיים, אבל דברים. בקיצור הדבר היחיד שאתה יכול להיות בטוח לגביו שבשנה הבאה ייקרו דברים שונים לגמרי ממה שאתה מצפה שייקרה. יכול להיות שהם יהיו דברים טובים. יכול להיות שדברים רעים. אבל רובם לא יהיו הדברים שאתה מצפה להם או חושש מהם.
ככה הוא העתיד – לומד טוב את הציפיות שלנו, ואז צוחק ומשנה מסלול לכיוון אחר לגמרי. זה קצת כמו לראות השנה את בחזרה לעתיד (שבו הדמות קופצת משנות השמונים ישר לשנה שבה אנחנו עצמנו נמצאים). זה מדהים איך אנשים לפני שלושים שנים דמיינו אותנו היום עם מכוניות מרחפות, והולוגרמות משוכללות אבל גם עם פקסים ומסכי טלוויזיה עבים להחריד. גם זה סמלי אני מניח.
בקיצור, בין אם אתם מאמינים בו ובין אם לא – אלוהים הוא סופר מדהים. ובין אם הסיפור שהוא חיינו הוא טוב, רע או סתם מוזר להחריד, הוא בטח לא משעמם. הוא מלא בהפתעות ובסמליות. ואולי בעצם אני סתם מחפש יותר מדי פרשנויות מורכבות ובעצם הוא לקח הפסקה מהכתיבה והלך לנער את השטיחים? אם כן, לא היה עדיף לנער אותם מעל מקום אחר? איראן או מדבר סהרה נגיד? הוא אמור לדעת שזה לא זמן מתאים אצלנו – אוטוטו חג!
*****************************************************************************************
שתהיה לכולכם שנה מדהימה, מתוקה, מאושרת, מהנה, מעניינת, מספקת, מוצלחת, מלאת בריאות ואהבה - ועוד כל מני דברים טובים שמתחילים במ' וגם באותיות אחרות!
עומר.