אובך, אבק, חמסין, מן שבוע יוצא דופן היה מזג האוויר שלנו.
ובדיוק קראתי את הספר הזה, שהגיבור שלו הוא ..... שואב אבק... שהגיע מאמריקה.
סביב שואב האבק מתגודדים שאר הסיפורים, על הסבתא שקבלה אותו, על הדוד הבוגד מאמריקה ששלח אותו ועל גורלו של
הסוויפר.....
את כתיבתו של מאיר שליו אני אוהבת!! אין הפתעות! זו כתיבה משובחת, מעניינת, בעלת הומור.
הסיפור בעצם מספר סיפור אוטוביוגרפי , על משפחתו של שליו מצד האם, מהסבתא טוניה והסבא אהרון, שהגיעו לעמק, הלוא הוא
עמק יזרעאל, אל נהלל. על אימו מהכפר והפגישה עם האבא האינטליגנט, הכותב, המשורר ועל חייו של הבן, מאיר שליו, בין נהלל
לבין ירושלים. בין ירושלמיות עם ידיים שמאליות לבין החקלאים של נהלל.
משפחתו של האם היא משפחה גאה מנהלל , אידיאליסטית, חקלאית, לא חיה חיי מותרות אבל הסבתא.... הסבתא די מישיגינע,
כלומר, חולת ניקיון קיצונית. האוקראינית שמגיעה לארץ ומגלה שבכל מקום אבק....
מאד נהנתי לקרוא ולהכיר את עולמו של שליו ומה שהפתיע אותי הוא באמת השיגעון הזה של הסבתא עד כדי התעמרות
בשתי בנותיה ובכלל היחס לכל מי שהגיע אליה הביתה... כיצד העירה את הבנות לפני בית-הספר שיעזרו לה לנקות
את הבית, וביום שישי אף הלכה להוציא את אימו של שליו משיעור כי היא היתה צריכה לעזור לקראת נקיונות יום שישי....
החדר שהיה סגור ונפתח רק פעם בשנה - בליל הסדר, חדר האמבטיה שם עמד כלוא שואב האבק למשך ארבעים שנה.....
כמובן שגם נהניתי לקרוא על ההווי הירושלמי, עירי, ומאיר שליו חי את רוב ילדותו ונעוריו בשכונת קרית משה שבירושלים.
הסיפור מקסים, מצליח ליצור בקורא סוג של אמפטיה לסבתא הזו ובמקביל הסיפור על הסוויפר עם תיאורי האבק שהסבתא
נסתה להילחם בו ללא סוף, וכל מה שהתרחש סביבו, פשוט נפלא. יש כמה גרסאות לסיפורי המשפחה העיקריים, יש
לפעמים עובדות שלא מסתדרות ומשתנות ומתאימות עצמן לסיפור, כפי שהסבתא והאמא עשו בסיפורן לנכד/בן...
זהו סיפור חייו של מאיר שליו, דרך משפחת אימו, סבתא טוניה, סבא אהרון, הבנות בת-שבע ובתיה (אימו) , הדודים - האחים של
האמא בפרט וסיפורה של נהלל בכלל, על אנשיה, על החמור עה... וגם על הדוד ש"בגד" וחי באמריקה והמתנה ששלח לסבתא טניה.
באמת נהנתי מכל שנייה כשקראתי, לרגע לא בהיתי סתם בכתוב אלא כולי הייתי שם, מסתכלת בעיון גם בכמה
תמונות בודדות ששורבבו במהלך הסיפור וממש חוויתי את נהלל וחייה של משפחה בעצם "פולניה" /רוסית ממוצא אוקראיני. וכמובן
האבק.... לאורך הימים שהאובך עמד אצלנו, והחול הצהוב שהיה באוויר, והחול הסורי והאבק שחדרו לביתי, היו כתפאורה
אותנטית כל כך לסיפור....
"בנמל חיפה הורד הסוויפר אל הרציף, ותכך ומיד הבין ששוב אין הוא נמצא בנמל של ניו יורק או של רוטרדם,
ואפילו לא במרסיי. הוא הרגיש חום עז וריחות חריפים, שמע קולות אחדים ומילים משונות, וכמובן - את האבק. את
האויב שלשמו הומצא ונוצר, שצר על הארגז שלו והצליח לחדור דרך סדקי הלוחות. הוא חש את מגעו הערמומי, מגע
של אלף רפרופים, אך לא נבהל כלל. אבק, הוא חשב, דווקא אבק, ודווקא לקראתי. אני עוד אראה לך, אמר בלבו. אני
עוד אשאב ואחסל אותך, והאבק המשיך להתעופף, להיתמר, לרדת ולנחות, אבל בתוך-תוכו, ברבבות תוך-תוכיו
הזעירים, נבהל מאד."
מומלץ!!
הדבר היה ככה, מאיר שליו, הוצ' עם עובד ספריה לעם, עורכי הסדרה: נילי מירסקי, משה רון ותרזה בירון-פריד
תל אביב 2009, 226 עמ'
MEIR SHALEV, MY RUSSIAN GRANDMOTHER AND HER AMERICAN VACUUM CLEANER