בוודאי כבר דשתם והנושא אולי כבר נלעס, אבל רציתי להביע את מחשבותי....
יום כיפורים הוא יום של הרהורים וחשבון נפש,
אומרים רחוק מהעין רחוק מהלב.....ראיתי אותם במהדורות החדשות בחו"ל
ראיתי כתבים מלווים אותם בהליכתם לאורך גדרות הגבול....אבל אני ראיתי
אותם בעיניים...קומץ פליטים,משפחות עם ילדים שישבו על מטלטליהם על הדשא
בבית העיריה באתונה יוון ממתינים למשהו......והעוברים ושבים עוברים לידם
ובתוכם אני...וממשיכים הלאה.....ולא יכולתי בראותי את השיירות של הורים
אבות וילדים ניגררים שלא להיזכר בשיירות של בני עמנו, משפחתי...משפחתכם
צועדים אל הלא נודע והתושבים המקומיים ממשיכים בשלהם,ומעט צדיקים
בסדום גם אז וגם היום.
אולי האמת אין להשוות....אלו גורשו מבתיהם ומארצותיהם בגלל יהדותם ובאופק
ניראה רק המוות ולא היתה שום תיקווה,אלו ברחו מארצותיהם למען עתיד טוב
יותר ולא משנה כמה זמן יעבור במקודם ובמאוחר הם יקבלו מקלט מדיני הארץ זו
או אחרת.
השיירות הן אותן שיירות, הסוף יהיה לגמרי אחר....
ואיני מצרפת תמונה כי כל תמונה שלא תהיה לא תביע את התסכול ואת הכאב
וחוסר האונים שחוה עמנו מאותן מדינות "מתקדמות" בדרכו הכואבת לכיליון.