"תכופות אנו נותנים בעצמנו לאויב את הכלים לכלותנו." איזופוס
אל הספר הזה הגעתי בעקבות המלצה מרתקת שקראתי עליו. לא ניתן להגיע אליו במקרה, לכן סקרן אותי מאוד לקרוא אותו. הספר פורסם ותורגם לראשונה בעברית בשנת 2001. כשחיפשתי חומר על המחבר טריסטן אגולף שהיה בן 23! כשכתב את הספר הקשה והטעון הזה, נכתב ששבעים מוציאים לאור! אמריקאיים דחו את כתב היד, שהתפרסם לבסוף בצרפת ונחל הצלחה אדירה ולאחר זמן מה פורסם שוב ושוב בכל רחבי אמריקה. על הדמות הראשית שלו בספר ג'ון קלטנברונר סיפר המחבר: "גיבור הספר בשבילי הוא פיצוי על הרבה תבוסות. הוא אינדיבידואליסט שנשאר נאמן אך ורק לעצמו ולכן מנודה מהחברה. מתחילת הספר ועד סופו אי אפשר לדעת אם הוא פשוט חולה נפש או האדם הכי שפוי בסביבה". אגולף עצמו מת צעיר מדי בגיל 33 הוא נמצא ירוי מה שעל פניו נחשד כהתאבדות, לדברי חבריו סבל מדיכאון עמוק.
ספר מטלטל כזה מזמן לא קראתי אם לא לוקחים בחשבון את הספר 'שנאה' ו'הציפור הצבועה' שהיו זוועתיים מאוד כל אחד בתורו. יש בו שפע של צביעות אנושית מחלחלת ורוע צרוף כלפי היחיד, אשר לא נכנע למוסכמות. תפאורת הרקע היא בייקר עיירה קטנה ונידחת באמריקה שיש בה בליל של מהגרים גרמניים ואינדיאניים מכרה פחם בו התחיל הכל וגיבור אגדתי בשם ג'ון קלטנברונר. ג'ון נולד בחווה לאב שמת טרם לידתו בפיצוץ חשוד במכרה פחם שם עבד. אמו האלמנה לא יודעת להכיל את הילד גאון שנולד לה. בתחילת דרכו ג'ון חולני מאוד אך בהמשך הוא הופך להיות נחוש ויעיל. בגיל שמונה הוא מכין תוכניות לשפץ את החווה בה הוא גר עם אמו האלמנה, שהפכה לשבר כלי מאז שבעלה נספה. בית הספר אינו מעניין את ג'ון והוא הופך להיות שם עוף מוזר מושא להתעללות מצד התלמידים, שלא יודעים איך להכיל את הילד הפעלתן. אין יום שבו לא מגדפים,מרביצים ושוללים ממנו כל טיפה של שלווה בבית הספר. ג'ון מגדל תרנגולות בחווה, מקים משק לתפארת אך לבסוף נשאר תקוע עם אם חולנית הנוטה למות ופעילות מתודיסטיות החומסות את ביתו ונשמתו כעלוקות צמאות דם. שרשרת של מקרים קשה מובילה אותו לכלא, עונשו נקצב לעלות לאוניית משא ולעבוד שם בפרך שלוש שנים. גופו המחושל ונפשו המעונה אינם נכנעים לעבודה המפרכת ואחרי ריצוי עונשו הוא חוזר לעיירה ממנה נפלט, כאדם אלמוני בינתיים. ג'ון מנסה להשתלב בעבודות בזויות ומחרידות אחת אחת הראשונה היא במפעל העופות שם הוא צריך לעמוד כל המשמרת בחדר סגור בשלוליות של דם ולשחוט תרנגולות הדם הריחות והמראות גרמו לו להקיא ולרוץ ולשתות מיד בסוף המשמרת. באחת העבודות האחרונות בחייו כאוסף אשפה מה שהשיג כיאה למעמדו, הוא הופך למנהיג לוחמני ופה לשאר העובדים מה שפועל לרעתו בבוא הזמן.
ג'ון הילד, הנער והגבר במשך כל ימיו עונה והושפל, נרמס ללא רחם והגיע לשפל המדרגה מכל הבחינות. ברוב המקרים האופציות היחידות העומדות בפניו הם נקמה, אלימות, שחיתות ושתייה עד עילפון. הספר מספק הצצה נדירה לתוך מערבולת מילים ותיאורים של מצבים מחרידים אליהם מגיע צעיר אחד המולקה נפשית ופיזית, ברוב הפעמים על לא עוול בכפו. כאוס נורא, פסולת אנושית רקב וצחנה מככבים לכל אורכו של הספר ומרמזים יותר מכל על נפשם העכורה של האנשים בחברה ,שלא היטיבו לקרוא ולהבין אדם אחד, גאון ומוכשר, יוצר ופעיל שהיה נאמן לדרכו והעדיפו להקיא אותו מתוכם בכל דרך אפשרית.
הספר לא פשוט לקריאה בגלל התיאורים הקשים שבו, אך יש בו הפניית זרקור מאירה על כל חברה אנושית באשר היא על כל מעלותיה ובעיקר על חסרונותיה.
הוצאת כנרת זמורה ביתן / מאנגלית: צילה אלעזר ודנה אלעזר-הלוי LORD OF THE BARNYARD/ 436 עמודים 2001.