חיה (שם בדוי) הייתה בחורה מאוד יפה. היא נודעה בכל הסביבה כבחורה יפה עד מאוד ומכל רחבי הארץ נהרו מחזרים לפתחה, אך היא דחתה את כולם בלא יוצא מהכלל בגלל שהיו בחורים שטחיים שהתעניינו רק ביופיה החיצוני ולא הקדישו אפילו רגע ליופיה הפנימי (שהיה גם רב אבל הוסתר בצילו של היופי החיצוני).
חלק מהמחזרים הדחויים נשארו עוד זמן מה בישובה (הדי נידח) של חיה וחיפשו אם במקרה יש בישוב עוד בחורות יפות. הם התבוננו בכל בית בסביבה (כי, כידוע לכולם, היופי הוא בעיני המתבונן) וכך חלקם הגיעו גם לביתה של יפה (שם בדוי גם כן) שגרה בקצה השני של הישוב.
יפה הייתה ללא כל ספק בחורה מאוד חיה. מעבר לכך שהיא נשמה, אכלה והלכה (שלושה סימני חיים מובהקים) היא התאימה מאוד להגדרה "בחורה מלאת חיים".
יפה כמעט מעולם לא ישבה בבית. היא יצאה למסיבות ולטיולים, לעבודה ולבילויים וכמובן גם ללימודים. היא ידעה לנגן בגיטרה ולצייר נופים, היו לה תארים בכמה תחומים והיא דיברה חמש שפות.
אבל היא לא הייתה יפה.
כלומר, קראו לה יפה (למרות שזה היה שם בדוי), אבל המראה שלה לא ענה להגדרות היופי הקלאסיות של אף תרבות באף זמן.
הבחורים שהגיעו לביתה של יפה לאחר שנדחו ע"י חיה הסתפקו במבט אחד והמשיכו הלאה.
אבל יפה לא נתנה למצב הזה לתסכל אותה – היא המשיכה לחיות את חייה המלאים והמעשירים וצפצפה על כל "סצינת הדייטים" ועל כל הבחורים השטחיים והריקניים.
בלבה פנימה היא ידעה – על סמך מה שסבתה אמרה לה כמעט כל יום – שלכל סיר יש מכסה ואיפשהו בעולם קיים הבחור המושלם בשבילה שיאהב אותה בזכות מי שהיא באמת.
בצירוף מקרים מדהים, גם חיה שגרה בקצה השני של הישוב ידעה שלכל סיר יש מכסה ויום אחד היא תפגוש את הבחור שיאהב אותה לא רק בזכות חיצוניותה. (במאמר מוסגר אני רואה צורך לציין שסבתה של חיה לא הייתה מקור האמרה במקרה זה, אבל איכשהו היא שמעה עליה – כנראה דרך האינטרנט).
כתוצאה מכך, מפעם לפעם הרשתה חיה לעצמה לקוות שאחד המחזרים הנלהבים הוא באמת האחד (היחיד והמיוחד) ולכן לפעמים היא נענתה לחיזורים והסכימה לצאת עם הבחור התורן ל"דייט".
כתוצאה מכך, מפעם לפעם הרשתה חיה לעצמה לקוות שאחד המחזרים הנלהבים הוא באמת האחד (היחיד והמיוחד) ולכן לפעמים היא נענתה לחיזורים והסכימה לצאת עם הבחור התורן ל"דייט".
מהדייטים האלה יצא לה לא מעט אוכל טעים (כי רובם ככולם היו במסעדות) אבל גם לא מעט עוגמת נפש: כל הבחורים איתם יצאה התגלו כחדלי אישים המעוניינים רק במראה של חיה ולא יותר מזה. אף אחד מהם לא התגלה כאיש שיחה מעניין, אף אחד לא שאל אותה שאלות אינטליגנטיות (כמעט כולם שאלו אותה מה המזל שלה!) ורבים מדי מהם התגלו כתמנונים מרובי זרועות שניסו בכל כוחם להגיע לקרבה פיזית רבה עם גופה של חיה.
לילה בהיר אחד, כשחיה חזרה מעוד דייט לא מוצלח ודמעות בעיניה, היא נתקלה ברחוב ביפה שהייתה בדרכה לקולנוע לסרט מאוד אינטליגנטי של אינגמר ברגמן. (הדמעות הפריעו לחיה לראות את הדרך וכך ארעה התאונה המצערת).
חיה ויפה כמעט נפלו לכביש, אבל יפה הצליחה לבלום את הנפילה כשהיא נאחזת ביד אחת בעץ שנקלע לסביבה ובידה השניה בידה של חיה אותה היא ייצבה.
חיה התנצלה במבוכה. יפה הבינה מיד כי חיה נמצאת במצב נפשי רעוע ועל כן הציעה לה להתלוות אליה לסרט – אותו הן החליפו ברגע האחרון בקומדיה אינטליגנטית של וודי אלן.
בסופו של הערב חיה ויפה נהנו מאוד מהבילוי המשותף. חיה שמחה לבלות ערב בחברת אדם שהתעניין בה כאדם ולא רק ביופיה ויפה שמחה לבלות עם מישהי שקיבלה אותה כמו שהיא ולא חילקה לה עצות לשיפור המראה החיצוני.
הן קבעו להיפגש שוב בעוד שבוע והחליפו ביניהן מספרי טלפון ופרופילי פייסבוק.
לאחר עוד כמה פגישות חיה ויפה כבר הרגישו קרובות מאוד זו לזו וחלקו את כל סודותיהן זו עם זו.
דבר הוביל לדבר וערב אחד הן מצאו את עצמן יחד במיטה ומאוד נהנו מהחוויה...
החתונה שלהן הייתה מאוד מרגשת (סבתא של יפה הזילה הרבה דמעות) והיא סוקרה במקומונים כחתונת השנה של היפה והחיה.
מוסר השכל: יש סירים שאולי אין להם מכסה, אבל יש להם סיר אחר
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – עין חרוד בעקבות אורד צ'ארלס וינגייט - בבלוג של התנין