29 שנים בלעדיך, רון ארד
מעולם לא הכרנו. התוודעתי לקיומך באמצעי התקשורת ועקבתי בתשומת לב לאורך שנים אחר הדיווחים.
הרון מלב אימך נדם - ומעולם לא שב להתרונן.
בליבי עמוק פנימה כואבת ומדמיינת איך אתה חש? איך תמי?
איך הילדה הקטנה, יובל, שהותרת קטנטונת וכעת היא אם בעצמה?
איזה סבא יכולת להיות?
רון, נגמרו לי המילים ובעיניי יש רק דמעות, עליך ועל כלל הנעדרים.
ליבי ליבי על כל נעדר ועל כל בן משפחה או חבר מעגל אחר,
ואז נשיר ברון:
https://www.youtube.com/watch?v=Fl_SdyUZFVM
