The Road / Cormac McCarthy
הדרך / קורמאק מקארתי
תרגום מאנגלית: אמיר צוקרמן
בהוצאת מודן, 2009
207 עמ'
***הערה: הספר נקרא באנגלית, ועל כן אין ביכולתי לתת חוות דעת על הגרסה המתורגמת. לנוחיותכם, הובאו לעיל פרטים על הספר בעברית.
רומן מדע בדיוני קצר זה הוא דיסטופיה פוסט-אפוקליפטית. הוא מגולל בלשון חסכנית, סגפנית כמעט, את קורותיהם של אב ובנו לאחר שהגיע סוף העולם. לא לגמרי ברור מה קרה, אך מהתיאור הקצר אפשר להסיק שמטאוריט התנגש בכדור הארץ ושרף את כולו. אולם מה שחשוב בספר זה הוא לא הסיבות והגורמים להתרחשות, אלא התוצאות וההשלכות שלה. הניצולים המעטים מסתובבים בדרכי הארץ החרוכה, הקרה והמתה בניסיון נואש למצוא מעט מזון וביגוד חם כדי לשרוד. הדרכים מסוכנות מאוד בגלל שודדים וקניבלים מורעבים ונואשים, שדבר אינו קדוש בעיניהם עוד פרט לחייהם שלהם. גם האב, שהוא חולה ופצוע, ובנו מתקדמים להם בכפור, בגשם ובשלג, בתנאים בלתי אפשריים כמעט, באיזו תקווה עמומה להגיע לדרום, לאוקיאנוס. מה יקרה כשיגיעו לשם? מה ימצאו שם? איש אינו יודע, כולל הם עצמם. אך ללא התקווה הזו, ולו קלושה ביותר, לא ניתן להמשיך לחיות, ולכן הם מתמידים. לכל אורך הספר הדמויות נותרות חסרות שם. הן מכונות "האיש" ו"הילד", כנראה כדי להדגיש את תחושת הבדידות והזרות בעולם החרב והמנוכר שבו אף אחד אינו מכיר אותם אישית ולאף אחד לא אכפת מה יעלה בגורלם. כל מה שנותר להם אלה זיכרונות, שלצדם כאב רב כי הם מעלים באוב עבר שלא ישוב עוד, ועגלה קטנה שהם דוחפים לפניהם עם מעט החפצים החיוניים להישרדותם שהם מצליחים לאסוף במהלך נדודיהם. אבל עם כל הריקנות המאיימת סביב, האהבה בין האב לבן היא האור היחיד המאיר את הארץ האפלה, החשופה והעוינת שסביבם. הם אינם מרבים בדיבורים, אך מסירותם זה לזה ולאנושיות שבהם מועברת מבלי להזדקק למילים רבות. במהלך מסעם הם מוצאים את עצמם פעם אחר פעם במצבים המערערים את אמונתם באדם ובחיים, אך אהבתם זה לזה וביטחונם הבלתי מוסבר, אפילו לעצמם, באל או באיזשהו כוח ערטילאי של טוב, מנצחים בסופו של דבר. השאלה העיקרית המעניינת את הילד היא מי טוב ומי רע, והדבר החשוב לו ביותר הוא ששניהם יישארו תמיד בצד הטוב. הקונפליקט העיקרי הנוצר בינו לבין אביו הוא במצבים שבהם שמירת הנאמנות לטוב אינה עולה בקנה אחד עם המשך הישרדותם, ואלה מצבים שצצים שוב ושוב לאור הנסיבות והתנאים בשטח. הדילמות המוסריות האלה הן אחד המוטיבים המרכזיים העובר כחוט השני לאורך הרומן כולו.
למרות הייאוש והדיכאון שהספר משרה, זהו סיפור דתי מאוד במהותו. וגם הסוף הפתוח יש בו מקום לאופטימיות כלשהי, עד כמה שהיא אפשרית בכלל במצב העניינים השורר בעולם ההרוס והאכזרי, שאין זה ברור בכלל האם ואיך אפשר לשרוד בו לאורך זמן. אבל האפשרות לסוף ה"טוב" הזה יכולה לדבר, כנראה, לאנשים מאמינים בלבד. אותי היא לא שכנעה. בסופו של דבר, מנקודת מבטי, אין עתיד לחיים בעולם שכזה, לפחות לא בטווח הזמן הנראה לעין. יחד עם זאת, האופטימיות הזהירה הזאת אינה נכפית על הקורא בהחלטיות מכבידה, אלא נרמזת בעדינות, בצורה מובלעת ומעומעמת. לכן היא אינה עושה רושם של תכסיס ספרותי זול, מופרך ומאולץ בניסיון לדחוף את מסר האמונה בכל מחיר ובניגוד לכל היגיון. במסגרת החלופות, התסריט האופטימי אינו דוחק החוצה או מבטל את התסריט הפסימי, שעלול להיראות בעיני רבים כמציאותי ומשכנע יותר. כך, בזכות אמנות הכתיבה המרשימה, לא חשתי שהסיום מערער את מהימנות הסיפור או פוגם ביחסי האמון שנבנו בין המחבר לקורא הספקן במהלך הקריאה.
לסיכום, על אף השתייכותו המובהקת לכאורה של הרומן לסוגה ולנישה צרות וספציפיות, שיש קוראים שמראש מזלזלים בהן, לדעתי מדובר ביצירה ספרותית אוניברסלית ואיכותית, הפורצת את גבולות הז'אנר והופכת את החלוקה הרשמית והשרירותית הזו ללא רלוונטית. לטעמי יש לשפוט כל ספר לגופו, וחבל לקבוע עליו דעה מראש רק בשל השתייכותו לסוגה מסוימת. על אף הבדלי ההשקפות ביני לבין הסופר ברמה הרוחנית, הספר מומלץ ביותר. כמה שהוא קצר, ככה הוא חזק. הוא מדכא, עד כמה שיופי המגולם בכתיבה מצוינת ומדויקת של יצירה ספרותית נפלאה יכול לדכא. זה לא משנה אם מאמינים באפשרות לסוף טוב או לא. זה כבר עניין אישי ונתון לפרשנות, והעובדה שהסוף פתוח ושיש מקום לפרשנות אישית היא חלק מגדולתו ומעוצמתו של הרומן. אך בשביל להחליט לכאן או לכאן, פשוט כדאי לקרוא.
השורה התחתונה: 