ראיה של ההכרה

"האם אני צריך ללמד אותך פרק ל"ג בחלק השני של מורה נבוכים? זאת אומרת: השאלה אם הראיה האמורה במעמד הר סיני היא ראיה אופטית או ראיה של ההכרה? הרמב"ם משאיר דבר זה כשאלה פתוחה, לאמור - אתה יכול לפרש זאת כפי יכולתך וכאמונתך..."
(מורי ישעיהו ליבוביץ' זצ"ל, בשיחתו עם מיכאל ששר)

השבת קראנו את פרשת יתרו, אשר בה קוראים אנו על המאורע האדיר של מעמד הר סיני ומתן תורה לישראל. באחד הפסוקים בפרשה זו המתארים את המעמד הגדול הזה קוראים אנו: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". לכאורה יכולנו לחשוב, כי ההתגלות במעמד זה שבו ניתנה התורה ישירות לישראל היא קרובה הרבה יותר לאמת, מאשר מערכת הפסיקה של תורה שבעל פה אשר נתונה להבנותיהם השונות והמנוגדות של חכמים את התורה. למעשה, גישה תמימה זו הביאה רבים במשך ההיסטוריה לכפור בסמכותה של תורה שבעל פה. ובימינו נשמעים לעתים בקרב יהודים שאבדה להם האמונה דברים שיש בהם משום זלזול בהלכה, וזאת בטענה כי ההלכה היא בסך הכל פרשנות של בני אדם את התורה. אולם הרמב"ם מלמד אותנו, שאפילו המעמד האדיר של מעמד הר סיני הושג ע"י בני ישראל ברמות שונות של הכרה. נמצאנו למדים, שלא רק שהבנותיהם השונות של חכמי התורה שבעל פה אינן פוגמות בתורה המסורה לנו ע"י משה מסיני, אלא ניתן אף לומר שהן מהוות המשך ישיר לה.

למעשה אף משה רבנו עצמו, שקיבל תורה מפי הגבורה, הבין זאת היטב. וכאשר יתרו (חותנו של משה) ייעץ למשה למנות שופטים צדיקים מתוך העם שיקלו מעליו את העול של העברת משפט התורה לעם ישראל, משה שומע לעצה וכך אנו קוראים בפסוקים: "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה; נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ; ...וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע... וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ". לאחר מכן אנו קוראים: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר". אנו רואים כאן שמשה אינו חושש כלל לכך שהשופטים שהוא ממנה, בהיותם בני אדם המכריעים ע"פ הבנתם, עלולים לטעות. ואין הוא מצפה מהם כלל שיהיו בדרגתו וכפי רמת הכרתו, ובלבד שהם יהיו אנשים יראי שמים הפועלים מתוך כוונתם הכנה לקיים את התורה.