המשכן לעומת בריאת השמים והארץ

השבת קראנו את פרשת "תרומה", אשר עוסקת בציווי על הקמת המשכן כולל ההוראות המפורטות הקשורות לכך. לנושא גדול זה של הוראות הקמת המשכן והביצוע של הוראות אלה בפועל, יוקדשו גם הפרשות הבאות והתורה מקדישה לכך כ-400 פסוקים. אנו יכולים להבחין בפער העצום שבין מה שהתורה מקדישה למשכן וכליו, לבין בריאת עולם ומלואו לכך מקדישה התורה רק 31 פסוקים בפרשת "בראשית". מכאן עולה השאלה הגדולה, מדוע המשכן שהוא גרגר קטן בקוסמוס תופס מקום כה גדול ונכבד בתורה, ולעומת זאת לבריאת שמים וארץ וכל צבאם מקדישה התורה פחות מעשירית ממה שמקדישה היא למשכן וכליו? על כך אמר מורי ישעיהו ליבוביץ' זצ"ל, שמשמעות דתית יכולה להיות רק לעבודת אלהים ע"י האדם בעולם, ואילו העולם כשלעצמו בהיותו נתון טבעי של המציאות הוא חסר משמעות דתית. אביא דגימה מדבריו מתוך הספר "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע":

"מעמדו של האדם לפני ה' מתבטא בהכרת האדם את חובתו לעבוד את ה', ולא בידע או באינפורמציה שהאדם משיג על אודות העולם, ולכן ממעטת התורה בסיפור בריאת העולם, ומרבה דברים בסיפור בניית המישכן, עובדה המעידה על כך שהתורה איננה אמצעי לסיפוק מידע, אלא היא הפרוגרמה של עבודת ה'. אם נמדוד את הדברים מבחינה כמותית, המישכן נחשב אפס לעומת הקוסמוס, אולם כאשר מודדים את הדברים מבחינת משמעותם משתנה היחס מן הקצה אל הקצה.
השמים והארץ וכל צבאם הם מציאות נתונה...לעומת זאת המישכן הוא משימה ותפקיד. הוא איננו חלק של הבריאה, וגם לא בא בדרך נס מידי הבורא...אלא הוא מילוי צו ה', שנעשה בידי אמנים מקצועיים בעלי כשרון שהם בני אדם בשר ודם, במימונו של כל עם ישראל המתנדב לתרום להקמתו...באשר הוא נועד לעבודת ה' בידי ישראל, ומכאן חשיבותו הערכית.
...משמעות דיספרופורציה מדהימה זו, בין המקום שהתורה מיחדת לעולם ומלואו, לבין המקום שהיא מיחדת למלאכת המישכן נעשית ברורה, שהרי לא ניתנה תורה כדי ללמדנו פרק בקוסמולוגיה (תורת העולם), או להגיד לאדם משהו על אודות העולם, ומכאן רואים אנו מה המשמעות שהתורה מיחסת לעצמה...כדרישה לאדם להגיע להכרת ה', ולבטא הכרתו זו בעבודת ה'."