על ההבדל בין פורים לכיפורים, בין תיקון הגוף לתיקון הנפש

אצל הרמב"ם קיימת הבחנה בין 'תיקון הנפש' שעניינו השגת דעות אמיתיות בהכרת ה', ובין 'תיקון הגוף' שעניינו תיקון המידות והסדר העניינים החברתיים המהווים תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לתיקון הנפש.

רבים עמדו על הדמיון שבין המילים "כיפורים" ו"פורים", והיו שביקשו לומר שיום הכיפורים הוא רק כ-פורים (כמו פורים), ושחג הפורים הוא במעלה גבוהה יותר. אולם אני אומר: ונהפוך הוא! יום הכיפורים הרי עיסוקו בתיקון הנפש, כפי שאנו קוראים בתורה: "כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם", וכל תוכנו של יום גדול זה הוא להביא לאותה הכרזה גדולה הנאמרת שבע פעמים בסיומה של תפילת הנעילה: "ה' הוא האלהים". בחג הפורים לעומת זאת, המצוות עוסקות כולן בתיקון הגוף כפי שאנו קוראים במגילה: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". ואף המצווה הרביעית, הרי היא קריאת המגילה אשר שם שמים לא נזכר בה כלל. ואין זה מקרה ששם שמים לא נזכר במגילה, אלא מפני שהמגילה אינה מספרת על הצלה רוחנית של עם ישראל אלא על הצלת כלל ישראל מפני השמדה, שזה עניין הקשור לתיקון הגוף דווקא.

אין כל ספק בכך שמרדכי ואסתר היו נביאים שרוח הקודש שרתה עליהם. אולם דווקא משום שרוח הקודש שרתה עליהם, הם נהגו בזהירות והקפידו על "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". והם הבינו שבעוד שיום הכיפורים מסמל את התכלית ואת השלמות האחרונה של האדם, יום הפורים עוסק בסיפוק הצרכים ההכרחיים של האדם שהם קודמים להשגת התכלית. אולם זוהי קדימות בזמן ולא במעלה.