סיפור בהמשכים מאת אפרים שוורץ
פרק 17 - ארץ ישראל
(רשימת הפרקים הקודמים בסוף הפרק)
כמה שנים עברו עלינו מאז יציאתנו לראשונה מרומניה.
חיינו 'על החבילות' ארוזים ומוכנים תמיד ליציאה בכל רגע בו יבשרו לנו כי הדרך פתוחה.
ואכן, היום אשר ציפינו לו בא.
יום אחד, הודיעו לנו לארוז את חפצינו כי מחר נצא. עם אור הבוקר, יצאנו בנסיעה לכיוון שדה התעופה. היינו קבוצה של כחמישים איש ואשה עם הילדים. הועמסנו על מטוס תובלה חסר כסאות, רובינו שכבנו על רצפת המטוס, מעטים עמדו.
המטוס נסק בכבדות ויצא לדרך - לכיוון ארץ ישראל.
התאריך: אחד בינואר 1949.
הטיסה נמשכה כמספר שעות, ללא ארועים מיוחדים. נחתנו בשדה התעופה בלוד.
התקבלנו על ידי נציגי הסוכנות בכיבוד קל ושתייה. אותו הזמן כבר הייתה תקופת הצנע בעיצומה. מצרכים חיוניים פשוט נעלמו מהשוק.
נלקחנו לאוטובוסים אשר חיכו לנו מחוץ לאולם הקבלה ויצאנו לדרך. לא ידענו לאן - אבל מה זה חשוב. אנחנו בישראל!
הגענו למעברת באר יעקב. מעט צריפים, הרוב פחונים אשר נצבו שורות שורות, שהוקמו על מנת לאכלס את כל העולים - זמנית - עד למציאת דיור הולם יותר. לא נאלצנו להשאר זמן רב במעברה זו.
למזלנו הרב, שנתיים לפני כן הגיעה לארץ, אחותה הצעירה של אמי – ז'ני. היא התגוררה עם משפחתה בשכונת צריפים – פרדס רוזנבלום, באיזור גבעת שמואל, לשם הגענו גם אנו.
סביב השכונה פרדסים, אשר הפרידו במרחק הליכה מהעיר פתח תקווה.
קיבלנו צריף בהמשך הכביש הנכנס לשכונה ונגמר עם התחנה האחרונה של קו 59, האוטובוס המגיע מתל אביב. לצד אותו הכביש, היה ממוקם בית הקפה של 'סטלין '– כך כיננו את בעל בית הקפה על שום שפמו הגדול.
בהמשך הכביש – ממוקם בית הקפה של ליזה, אלמנה מבוגרת אשר תחזקה את המקום.
מכאן ואילך, החלה דרך חולית אשר נמשכה לאורך כל הישוב, בין מאות הצריפים במורד, עד לתחילתו של פרדס מניב פרי שהשתרע על פני מספר קילומטרים - סמוך לישוב נוה עוז הקרוב לפתח תקוה.
לא רחוק משם ניצב מגדל- מים על גבעה נישאה בנוי על ארבע קלונסאות בטון והוא נראה למרחקים. עוד, לא רחוק היה ניצב בית הקולנוע, אחד מבתי האבן הבודדים - בעל שתי הקומות.
אפשר היה לראות את נוף הסביבה ממגדל המים. את שכונת גבעת שמואל, ואת קרית ישראל.
היה זה נוף ילדותי.
........................ תם ולא נשלם....................
עד כאן חלקי הספר המדברים בתלאות המסע כפליטים לארץ ישראל , מבוקרשט -רומניה , דרך הונגריה, וינה -אוסטריה וגרמניה, בשנים שאחרי מלחמת העולם.
בשנים אלה היה אפרים (פיליפ הקטן) ילד בן 8 עד כמעט בן 12 כאשר הגיעו סוף -סוף לארץ ישראל שהייתה עדיין בחיתוליה כמדינה צעירה.
בסיפרו- (כן, יש לו ספר הנקרא: זכרונותיי) ממשיך אפרים לספר קורותיו כנער וכמבוגר עד לזקנה.
רשימת הפרקים הקודמים: