13.9.15 1:00 לפנות בוקר, ערב ראש השנה.
באופן מפתיע, נתב"ג ישתבח שמו לעד כמעט ריק מאדם, ומלבד כמה קבוצות של נחמנים עליזים שטסים לעלוז להם באומן, אין לחץ.
שרשרת החיול עוברת די מהר, וחיש קל הילדים ניצבים לצד דב"ג לצילום המסורתי.
"הילדים", הם כעת נוער חי ובועט, והם מטילים על הבלוג בימים אלו צנזורה נוקשה ובלתי מתפשרת, גם לא בעבור שוחד, על פירסום תמונתם. נדבר על כך בהמשך.
בושם של ויקטוריה סיקרט, מגש סושי ושתי כוסות קפה אחר כך, וספתוש נשלפת מתיק היד שלי. ספתוש היא נוסעת סמויה, והיא מוכנה לדגמן כאן חופשי, בניגוד לילדים שלי.
סבתוש אליזבט מפרסמת את ארומה ומאחלת שנה טובה.
4 לפנות בוקר
אנחנו משתכנים במקומות שלנו במטוס. סדר ההושבה: אני ליד החלון, הטייס לידי. בשורה המקבילה מצ`יסטה ליד המעבר ולצידה מקגייבר. ערב קודם עוד הספקנו לצפות בסרט `סבנה` וכעת אנחנו מבינים שזה לא היה רעיון כל כך טוב. כל נוסע שעולה למטוס עכשיו נחשד כמחבל פוטנציאלי ואנחנו בוחנים את כולם בחשדנות.
אחד הפוטנציאלים, מתיישב לצד הטייס וסוגר לנו את השורה. עוד בטרם הספקנו לומר קוזו אוקמוטו, הוא שקע בשינה עמוקה.
את 4 וחצי שעות הטיסה אני אתמצת במספר משפטים:
בזמן שהמחבל הפוטנציאלי שקוע בתרדמת, אני חשה צורך לעשות פיפי. אני מתאפקת, כי אין לדעת כיצד יגיב הפוטנציאלי להפרעה שלי. אך הצורך בפיפי מתגבר וככל שהוא מתגבר, הפוטנציאלי שוקע בקומה.
*חולפות שעתיים*
הדיילת החיננית שלנו מבחינה במצוקה שלי ומגישה לי סיוע הומניטרי: היא מטלטלת את המחבל והוא מתעורר בבהלה. לא מתפוצץ. אני הולכת לעשות פיפי.
*חוזרת עם חיוך של הקלה*
הטייס לוחש: "המחבל הפוטנציאלי כמעט פוצץ את המטוס! וכל זה בגלל החמדנות שלך לשבת ליד החלון!"
מסכמת עם עצמי לא לצפות יותר בסרטי אסונות לפני טיסה. זה משפיע על כולנו.
בין לבין אני מפגינה פטריוטיות ומצלמת את דגל ישראל על רקע השמים.
אל על. הכי בבית בעולם. שלא לומר- שכונה.
8 בבוקר. לוטון. במשך שעה ורבע מייבשים את כל הטיסה שלנו בקבלת המזוודות. המתלהמות שביננו (אני) טוענות שזה ממניעים אנטישמים. המתונים שביננו (מקגייבר) טוענים שזה פשוט חוסר יעילות.
בכל מקרה אנחנו די אסירי תודה לבריטים שניאותו להעניק לנו מקלט מדיני לכל תקופת החגים ביחד עם כל הפליטים הסורים.
10 בבוקר, חברת יורופקאר.
הרכב שנתן לנו הפקיד החייכן מדי, לא נאה בעיני, ואני מבקשת להחליפו. הוא מחליפו באופל זפירה גדולה ונוחה ואנחנו יוצאים לדרך.
נהיגה בצד שמאל. בואו נדבר על זה שניה.
בעולם המושגים שלי, גבר שמסוגל להכנס לאוטו ולנהוג בצד שמאל מבלי למצמץ, משול בעיני לגיבור על. הוא עומד בקנה אחד עם אסטרונאוט שיודע לתפעל חללית. אנחנו כולנו הצ'יר לידרים של מקגייבר לכל אורך הנסיעה.
אנחנו בדרכנו ללייק דיסטריקט, מרחק 4 וחצי שעות נסיעה. ברובה הנסיעה משמימה, על כביש M6 המהיר.
לצד הדרך יש הרבה תחנות עצירה כאלו:
בתחנה הראשונה קורים שני דברים מופלאים:
אנחנו דופקים בצוותא חבית של קנטקי פרייד צ`יקן, ורוכשים סים מקומי ובעבור 30 פאונד טבין ותקלין, אנחנו מקבלים אנלימיטד אינטרנט. צירוף מילים שמעביר בכולנו ויברציה. בנוסף לכל התפקידים שלי, אני משמשת עכשיו ראוטר לילדים שלי. זה תפקיד עם המון כח לצידו, ואני מתכוונת לנצל את הכח שלי טוב טוב.
בזכות האנלימיטד אינטרנט אנחנו יכולים לשמוע בדרך את טייכר וזרחוביץ` ולמות כשהזמרת אילנה מספרת על איך עצרה לאכול בגריז בורגר ואחר כך פירקה את שירותי הנכים, ועל הילדה שנחנקה מחרצן של במבה.
בעצירת קפה הבאה
אומר לי מקגייבר:
"תראי את הקוסטה האלה. קיימים מ 1971, ועדיין לא למדו להכין קפה"
אכן מדובר באחד המחדלים הקשים בענייני קפה.
כאן הטייס מציג בגאווה כיצד סגר את שקית הצ`יפס שלו בעזרת מדבקת הזיהוי שקילף מהמזוודה. גאווה. משפחה ברוכת כשרונות הננו.
עכשיו השעה כבר ארבע וחצי אחר הצהריים ואנחנו מגיעים לאיזור האגמים
אזור האגמים הוא הפארק הגדול ביותר באנגליה ואגמים פזורים סביב מקבץ הרים מרכזי. הדרכים הן מפותלות וצרות והרבה כבשים ופרות שהחיים שלהן דבש, רועות להן בצידי הכביש.
הטייס: "אמא, את מאוכזבת? לא מרחו פה ישו כל שני מטר...אלה אנגליקנים, שומרים את ישו לאירועים מיוחדים"
לעת ערב אנחנו סוף סוף מגיעים לבית שלנו שנקרא IRTON HALL
זהו פונדק מהמם שאני אצלם שוב מחר בבוקר. תום החמוד לוקח אותנו לקוטג` שלנו
הצטרפו אלי לסיור קצר בבית:
ויש לנו אף גינה אנגלית קטנה ומהממת
ארוחת ערב ראש השנה שלנו היא FREE STYLE וגם השנה היא לא כוללת ראש של דג ותפוח בדבש. היא מורכבת מפרודוקטים שאספנו מ MARKS AND SPENCER FOOD
יש אווירת חג שמחה, ומי בעצם צריך יותר מזה.
וזו ההזדמנות לאחל חג שמח ושנה טובה, חברים שלי. שנזכה לחגוג תמיד עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים.
אם הלפטופ המג'עג'ע יאפשר, אמשיך לדווח אונליין מחר בערב על המשך קורותנו בממלכה.
בנתיים לילה טוב.