בגיל שישים ואחת היא היתה בטוחה ש`הבאסטה` כבר סגורה. איזו מרכולת יש לה להציע? וכמה טוב לה בעצם להשאר לבד בבית, עם כל ההרגלים הישנים, כוס התה והלימון וחולצת הטי הגדולה והישנה. רק לפעמים, בשעות של שקט, או מאידך, בשעות של מצוקה גדולה, היא שאפה והתגעגעה לכתף גברית. כמו פעם, כמו בימים המפנקים שהרגישה שייכת למישהו, ומישהו אחר היה שייך לה, וביחד היה להם מן המשותף. בינתיים, הליכתה נהייתה כבדה, ישיבתה מעט מרושלת, שוב לא הביטה במראה לבדיקה נוספת. פעולותיה הצטמצמו לכדי פעולות בסיסיות כמו קימה, צחצוח שיניים, שמיעת החדשות והליכה לעבודה.
כל יום אותה העבודה, אותם האנשים, אותה התחבורה מ- ו-אל. לעיתים היתה מוזמנת לאירועים חברתיים מהם ניסתה ככל יכולתה להתחמק. בימי שישי, בתורנות, הילדים היו באים לבקר אצלה, ואחרי שעה קלה, גם היא גם הם, רצו לחזור לשיגרה האישית של כל אחד ואחת, ולהפרד בנימוס עד הביקור הבא.
אבל השבוע נפל דבר. פורץ חדר לביתה. היא ראתה אותו והוא אותה, ולפתע חילחלה בה הידיעה שגבר זר נמצא אצלה בבית. היה זה גבר בנוי לתלפיות, גבה קומה כפי שהיא אהבה וסקרנותה התעוררה. במקביל, קול פנימי החל לאותת לה ולהזהיר אותה מפניו: "הוא פורץ...הוא גנב... הוא מסוכן..." ולמרות זאת היא ניסתה לדבר איתו ולהשאיר אותו עוד מעט אצלה בבית. הוא נמלט מיד, קפץ מעבר לחומה ולא נשאר ממנו זכר. היא התקשרה למשטרה, הגישה תלונה, וכעבור כחצי שעה הגיעו שני שוטרים. שוב גברים זרים הופיעו בתוך הבית. שני גברים במדים ונאים למראה. משהו נע בקרבה. ללא התראה וללא אזהרה מראש, קו השגרה יצא קלות מאיפוס. אחד השוטרים תשאל ורשם, והשוטר השני הסתובב בבית והתפעל מיצירות האמנות אותן אספה במשך שנים.
"שוטר שמתעניין באמנות..." חשבה לתומה, זה לא משהו שהייתי חושבת עליו באופן טבעי. היא הציעה לשוטרים לשתות, ופטפטה בנעימים עם שניהם. אפילו לרגע אחד, היא לא רצתה שהם ילכו. היא לא ייחלה להיות שוב לבד, כפי שנהגה להיות בעונג, בשנים האחרונות. השוטר שרשם הכריז על סיום עבודתו, השוטר המתפעל רשם לה על פתק את מספר הטלפון שלו ואמר:
"זה לא מקובל...זה מביך...אבל אשמח שנשוב ונשוחח על אמנות...מתי שתוכלי...". המילים ניתקו מפיה, נתק תמוה התחולל בתקשורת שזרמה בינהם עד כה בקלילות. שני השוטרים הלכו והיא המשיכה למולל את הפתק בידה. מבולבלת ותוהה על המתרחש, מצאה את עצמה שבה ומהרהרת בדמות הפורץ הגברי שחדר לביתה ופרץ את שיגרת עולמה.
