כשמרטי (שם בדוי) יצא ממכונית הדה-לורן והסתכל מסביב הוא היה בטוח שמשהו השתבש במנגנון המסע בזמן.
לא יכול להיות שהוא באמת הגיע לאוקטובר 2015!
אמנם העיר לא נראתה כמו אותה עיר שהוא עזב לפני כמה שניות באוקטובר 1985, אבל היא גם לא נראתה מאוד שונה: היו יותר בנינים גבוהים והרבה יותר מכוניות על הכביש – רובן מדגמים לא מוכרים כלל – אבל אלה היו ההבדלים הבולטים היחידים.
אמנם העיר לא נראתה כמו אותה עיר שהוא עזב לפני כמה שניות באוקטובר 1985, אבל היא גם לא נראתה מאוד שונה: היו יותר בנינים גבוהים והרבה יותר מכוניות על הכביש – רובן מדגמים לא מוכרים כלל – אבל אלה היו ההבדלים הבולטים היחידים.
מרטי הניח שהוא נסע רק חמש או שש (או לכל היותר עשר) שנים קדימה בזמן. בשלושים שנה האנושות צריכה הייתה להתקדם הרבה יותר!
הוא היה בטוח שב-2015 מכוניות (וגם סקייטבורדים) יעופפו באוויר ובני האדם ילבשו בגדים עתידניים (כלומר בצבע כסף עם כל מיני קישוטים מוזרים).
הוא החליט לסייר קצת בעיר, לבדוק מה השתנה ולהבין לאיזה תאריך באמת הגיע.
הדרך הפשוטה הייתה כמובן לשאול עובר אורח מה התאריך היום, אבל היו שתי בעיות שהפכו את הדרך הפשוטה הזאת ללא פשוטה כלל: הראשונה הייתה שמרטי קצת חשש לשאול את השאלה הזאת ובכך להצטייר כתמהוני, חולה שטיון או סתם משוגע (ב-2015 ודאי כולם יתרגלו לפגוש נוסעים בזמן שטעו בתאריך בכל פינת רחוב, אבל ב-1991 או 1992 סביר להניח שהם עדיין לא נפוצים כל כך).
הוא היה בטוח שב-2015 מכוניות (וגם סקייטבורדים) יעופפו באוויר ובני האדם ילבשו בגדים עתידניים (כלומר בצבע כסף עם כל מיני קישוטים מוזרים).
הוא החליט לסייר קצת בעיר, לבדוק מה השתנה ולהבין לאיזה תאריך באמת הגיע.
הדרך הפשוטה הייתה כמובן לשאול עובר אורח מה התאריך היום, אבל היו שתי בעיות שהפכו את הדרך הפשוטה הזאת ללא פשוטה כלל: הראשונה הייתה שמרטי קצת חשש לשאול את השאלה הזאת ובכך להצטייר כתמהוני, חולה שטיון או סתם משוגע (ב-2015 ודאי כולם יתרגלו לפגוש נוסעים בזמן שטעו בתאריך בכל פינת רחוב, אבל ב-1991 או 1992 סביר להניח שהם עדיין לא נפוצים כל כך).
הבעיה השנייה הייתה שגם כשמרטי אזר עוז ופנה לאחד מהולכי הרגל, זה לא שם לב אליו כלל אלא המשיך להתמקד במכשיר מלבני קטן שהוא אחז בידיו.
לפתע נמצא פתרון פשוט: מעבר לכביש ראה מרטי חנות למוצרי חשמל! היה לו ברור שברגע שהוא יפנה אליה הוא יראה בכל הטלוויזיות שבחנות ידיעה מאוד חשובה שתכיל בתוכה גם את התאריך.
בחנות אמנם היו לא מעט מכשירי טלוויזיה דלוקים, אבל לאכזבתו כל אחד מהם שידר משהו אחר – כל מיני סרטים שרובם נראו כפרסומות ואף לא אחד מהם הראה את התאריך.
מרטי שם לב שמסכי הטלוויזיה היו דקים וגדולים במידה לא מצויה. זאת הייתה התפתחות טכנולוגית מרשימה שגרמה לו לחשוב שהשנה היא אולי כבר 1995.
אבל 2015? אז ודאי התכניות יוקרנו ישירות למוחות האנשים.
אבל 2015? אז ודאי התכניות יוקרנו ישירות למוחות האנשים.
אחד המוכרים בחנות ניגש למרטי ושאל אותו במה הוא יכול לעזור. מרטי שקל לשאול אותו מה התאריך היום אבל שוב היסס (מהסיבות שהוזכרו לעיל) ואז חשב על רעיון אחר: אם הוא יקנה משהו קטן, הוא יקבל קבלה שעליה מודפס התאריך!
אבל האם עדיין השתמשו בשקלים חדשים? אולי כבר עברו לשקלים חדשים יותר?
מרטי מלמל משהו וברח מהחנות.
אבל האם עדיין השתמשו בשקלים חדשים? אולי כבר עברו לשקלים חדשים יותר?
מרטי מלמל משהו וברח מהחנות.
הוא צריך למצוא עיתון! על עיתונים תמיד מודפס התאריך הנוכחי!
מרחוק מרטי ראה חנות שנראתה כמו קיוסק – ודאי ימכרו בה עיתונים. הוא ניגש לשם בצעד מזורז, אבל עצר בבהלה כמה מטרים לפני שהגיע ליעד.
שלט גדול מעל המקום שנראה כמו קיוסק הכריז באותיות של קידוש לבנה: "הפיצוציה של אבי"
פיצוציה? מה מפוצצים שם? למרטי אמנם נדמה היה שבחנות יש גם עיתונים אבל הוא לא רצה שהם יתפוצצו לו בידיים.
מרחוק מרטי ראה חנות שנראתה כמו קיוסק – ודאי ימכרו בה עיתונים. הוא ניגש לשם בצעד מזורז, אבל עצר בבהלה כמה מטרים לפני שהגיע ליעד.
שלט גדול מעל המקום שנראה כמו קיוסק הכריז באותיות של קידוש לבנה: "הפיצוציה של אבי"
פיצוציה? מה מפוצצים שם? למרטי אמנם נדמה היה שבחנות יש גם עיתונים אבל הוא לא רצה שהם יתפוצצו לו בידיים.
הספיקו לו הלובים עם הפיצוצים שלהם.
הוא עבר את הכביש בזריזות וניגש בנחישות (תולדת היאוש) לאדם הראשון שראה: "סליחה" – הוא פנה אליו – "אתה יודע במקרה מה התאריך היום?"
גם האיש הזה היה שקוע במכשיר מלבני אבל אחרי שמרטי חזר על השאלה עוד פעמיים הוא הרים את ראשו וענה במבוכה: "התאריך? משהו באוקטובר אני חושב..."
מרטי היה כבר מעבר לייאוש. הוא קרא בקול: "אבל איזה שנה כעת???"
האיש חשב רגע וענה: "אני די בטוח שכעת תשע"ו"
גם האיש הזה היה שקוע במכשיר מלבני אבל אחרי שמרטי חזר על השאלה עוד פעמיים הוא הרים את ראשו וענה במבוכה: "התאריך? משהו באוקטובר אני חושב..."
מרטי היה כבר מעבר לייאוש. הוא קרא בקול: "אבל איזה שנה כעת???"
האיש חשב רגע וענה: "אני די בטוח שכעת תשע"ו"
מוסר השכל: אנחנו לא באמת יכולים לחזות את העתיד, אבל לפחות אנחנו יודעים שמסע בזמן לא אפשרי
שבת שלום!
הרשומה נכתבה ב-21.10.2015 – התאריך העתידי אליו נסע מרטי בסרט "חזרה לעתיד" מ-1985.
והרשומה המומלצת היא – דרום איטליה -קטע 1 - טיבולי וחצי האי גרגאנו - בבלוג של yoavm10