הולנד, חלק רביעי- פפרצי בכפר

הערה לפני שאני מתחילה בתאור הבוקר החדש ברוקנייה היפה:
מספר אנשים פנו אלי לגבי הדרך הנכונה לכתיבת השם של העניין הזה שמסתובב ברחבי הולנד (היי תפוז, חסר לי אמוטיקון surprise ). חיפשתי ברשת ולא מצאתי (בינתיים) רפרנס ששווה היה לדעתי להביא לכאן. בכל מקום שמצאתי היה חסר מידע. מה שבטוח זה שהמקום בו טוחנים את הקמח או יותר נכון את הדגן שיהיה קמח, נקרא "טחנה". ניתן לומר "טחנת קמח" או "טחנת רוח". בזכות הרוח נטחן הדגן. אבל, רוב המבנים האלה בהולנד כבר מזמן הפסיקו לטחון קמח. הם, בימינו, מייצרים חשמל. לכן אין כאן מקום לפועל "לטחון" ויש מקום למילה "תחנה" (כמו תחנת כח). יש מבנים (שתראו באחת הרשומות הבאות) שתפקידם היה, בעזרת הרוח, להפעיל סכרים או לשאוב מים. גם כאן אין מקום לשימוש בפועל "לטחון". אני אמשיך לחפש מידע מדוייק ואם מישהו מכם ימצא רפרנס מדוייק אשמח ללמוד ממנו.

ולעניינו... cheeky

הבוקר אטלמה נוסעת לאיזו עיר רחוקה (יחסית) כדי להשתתף שם ביריד ולהעביר סדנאות של מגזרות נייר.
היריד נמשך מספר שעות שבהן, בכל חצי שעה או שעה או משהו כזה, אטלמה צריכה להעביר את אותה סדנא בדיוק לבנות אחרות.
יריד, אתם יודעים.

התכנון המקורי היה שאסע איתה אבל במחשבה שניה הבנתי שלא אהנה שם והתכנית השתנתה.
בשעות שאטלמה תשהה ביריד אני אבלה לי כאן, בכפר.

אני מאריכה קצת בשינה, קמה לאט, במטבח מחכה לי ארוחת בוקר מפנקת שאטלמה השאירה לי כולל דף הנחיות איפה נמצא כל דבר טעים שהוא.

השמש מפזרת קרניים נעימות ואני מחליטה לשבת בחצר ולקרא.
שימו לב בתמונה לשיחים האלה שסיפרתי לכם עליהם ברשומה הראשונה. אלה.. לא משנה להם מה מזג האוויר, הם.. משתוללים.. cheeky

אני מנצלת את שעות הבוקר למנוחה וקריאה בספר שלי.
וגם בעלעול בספרי הסקראפ של אטלמה.

רק הבוקר שמתי לב לשני דברים:
1. יש כאן דגלונים.
2. תראו איך אטלמה שומרת את הכרטיסים שהיא מקבלת מחברותיה הסקראפריות cheeky

כששאלתי בערב את אטלמה לכבוד מה הדגלונים ואם היה כאן איזה יומולדת לאחרונה, היא הסתכלה עלי במבט משועשע ואמרה לי :"זה לכבודך"!
איזה כיף לי!!

ועכשיו, אזהרה קטנה (בעצם גדולה): מי שלא ממש אוהב בתים, ירוק ומים מוזמן לדלג לסוף כי כל מה שיהיה כאן עכשיו אלו הם ה מ ו ן בתים, פרחים, נחלים, פרחים, בתים, צמחים, מים, פרחים, בתים, מים, צמחים, ירוק, ירוק, ירוק וכמה צילומי פפראצי אה-לה-חתולי-בהולנד.

שלא תגידו אחר כך שלא הזהרתי ומי שנשאר עושה זאת על אחריותו בלבד surprise
אחר הצהריים יצאתי לי לטייל בכפר. אני כבר מכירה אותו ואוהבת לטייל בו.
מהבית של אטלמה יצאתי לכיוון הכביש הראשי שממזרח.

מתה על התמונה הזו...

אתם מבינים למה קראתי לרשומה הזו פפראצי?
כי היצצתי לו.....

זהו הרחוב הראשי ומעצבן אותי שאני לא זוכרת את שמו..
איתו אני צועדת מסביב לכפר, פחות או יותר. כרגע הכיוון הוא צפונה והרחוב יתעקל מאוחר יותר מערבה (אני כותבת את הכיוונים עבורי, אז תתעלמו...).

אני חושבת על מי שגר בבית הזה, למשל.
זה מה שיש לו בבוקר מול העיניים מסכנצ'יק...

אווירה של כפר....

אין כאן בית או מבנה שאינו מקושט בפרחים.
כ"כ יפה!

כאן אני "מפפרצת" את רוכבי האופניים האלה.
זה כ"כ מקסים העניין הזה עם האופניים פה. כולם, מעולל ועד קשיש, כולם מדוושים.
אטלמה הסבירה לי ש"זה כמו ללכת"..
יא, sure...

כמו הורודים מקודם... kiss

אופס. נעצרה לי הנשימה.
לא חשבתי שגם כאן יש כאלה...
האמת היא שבמשך השבוע השלם שהייתי כאן, אלו היו המוסלמים היחידים שראיתי. אולי החלק הזה של אירופה עדיין לא נכבש.
אני חייבת לגלות לכם שבאמת נעצרה לי הנשימה ופחדתי לרגע, ואז חשבתי לעצמי "טוב, הם לא יודעים שאת ישראלית". בחיי....

ופתאום, הפתעה. cool
אטלמה לא ידעה שיש כאן היום יריד כך שגם אני לא ידעתי.
דוכנים פרושים עד המרכז המסחרי של הכפר וממנו לכיון דרום.
לשאלתי ענתה המוכרת שזהו יריד לכבוד הקיץ.
אמרה תוך כדי שטיפות גשם מתחילות לטפטף....

לשאלתכן בנות (כי אתם, בנים, בטוח לא חשבתם לשאול את זה..) קניתי כאן חצאית באחד הדוכנים, ובאחת החנויות במרכז קניתי נעליים.
במרכז היתה במה ואיזה אחד שר בהולנדית ובאנגלית (כן- ווליום מופרז. לא- לא במזרחית. שנאתי את זה באותה מידה. מסתבר שלא הסגנון מפריע לי אלא הווליום.), חלק מהאנשים החלו לרקוד.

היו גם מתקנים כאלה.
איזה כיף זה!!!!!

חבל שאני לא יכולתי....

נכנסתי לסופרמרקט כדי לקנות כמה שטויות.
אז צילמתי קצת.
קודם כל, את האדום האדום הזה.

שנית, את ה"האחל סלח".
כיום יש גם להשיג בארץ, אבל עדיין זה הכי הולנד שיש!
ותראו גם כמה סוגים יש להם...

ושלישית, את הירקות שלבושים כל אחד בנפרד..
קצת הזוי.

ממשיכה את הטיול שלי לכיוון דרום, ברחוב שנקרא "דרך הים".

כמה שהמרפסת הזו מתוקה!!!

וזה בכלל נראה כמו ציור נאיבי.

חלון ראווה בסגנון ימי (הערה לעצמי: לבקש מתפוז אמוטיקון ימי).

אני רוצה להגיע לנקודה מסויימת ברחוב הזה. שם יש מקום שמוכרים בו את הצ'יפס המיוחד והנהדר של הולנד.
זה שמטוגן פעמיים, בתהליך קצת אחר, זה ששמעתי עליו כ"כ הרבה פעמים ואף פעם לא אכלתי אותו.
אז קניתי ואכלתי אותו. צ'יפס. שום דבר לא כזה מיוחד. laugh
פ'סדר, המיונז לא רע. זהו.

אני ממשיכה להתלהב מהבתים, הגדרות והצמחים.
הרבה יותר שווים מהצ'יפס.

"על החלון פרח עציץ,
כל היום הגנה יציץ"...

זהו, החלטתי. כזה אני רוצה.

אני עוזבת את הרחוב המקיף את הכפר ופונה מזרחה כדי להתקרב לאיזור הבית.
הרחוב נקרא "דוורסווח" והוא האהוב עלי ביותר בכפר.

יש כאן שביל מסקרן שיוצא מהרחוב, אבל אני מחליטה לא לקחת סיכונים מיותרים. הולנד או לא הולנד, למקומות כ"כ מבודדים אני לא נכנסת לבד.

אני ממשיכה ללכת ברחוב המוכר.

סנטה רוזה, מישהו?

מתלהבת מהקשוטים שעל קירותיהם החיצוניים של הבתים.

ליד בית הספר וליד הספריה ישנם תמרורי "עצור".
אבל ככה הם נראים.

גם למגיעים מהכיוון השני מגיע הנחמד הזה.

תסלחו לי, אבל יש כאן סדרת פרחים שאהבתי וצילמתי.

ממשיכה לצעוד.
מאד מאד נהנית לי ככה מהצעידה השקטה לבדי בכפר.

ואז אני פוגשת את הגברת הזו.
שלום-שלום, מה שלומך, מיאו וזה...

אני: אז מה, נתידד??

היא: "אני צריכה לחשוב רגע".....

"טוב, בסדר.
אני מרשה לך ללטף אותי".

"את רואה את הגינה היפה הזו?
כאן זה הבית שלי, וזו הגינה שלי".

נפרדות לשלום ואני ממשיכה לצעוד.

הנה קצה הרחוב. מכאן ישר זה רק הנחל.
לא לדאוג, פונים ימינה ומיד שמאלה ועוקפים את המכשול הקטן הזה.

אבל לפני שאני פונה, אני דופקת בוק שלם של צילומים לפינה המקסימה הזו.

גם את התמונה הזו אני אוהבת במיוחד.

וגם כאן אני תוהה איך זה לגור בבתים שכאן מימין והאם הדיירים כאן מודעים בכל בוקר מחדש ליופי הזה או שעם הזמן הם מפסיקים לשים לב אליו?
מי רואה את הנקודה הג'ינג'ית על הדשא? surprise