הולנד, חלק תשיעי- קינדרדייק

לפני שאני מתחילה בתיאור אחר הצהריים הקסום הזה, יש לי בשורה שאולי תשמח את חלקיכם.
כמה מכם אמרו לי, מעבר לתגובות כאן, שהם מאד נהנים מהטיול איתי בהולנד. אוהבים את התמונות הירוקות והשלווה הניבטת מהן.
אז לכם, אלה שאוהבים את סדרת הרשומות הזו, יש לי בשורה טובה.... בשונה ממה שכתבתי ברשומה הקודמת, זו לא הרשומה האחרונה!
היום הזה היה כ"כ ארוך וצילמתי כ"כ הרבה תמונות עד ש.. כן, יהיו עוד 2 רשומות חוץ מזו הנוכחית
חלק מכם שמח עכשיו, והחלק שלא נהנה מהרשומות האלה... ממילא כבר מזמן לא כאן.

אני חייבת להודות שאני מתה כבר לסיים את הסדרה הזו כי.... יש לי כבר משהו של יצירה להראות לכם!!! ולא סתם יצירה, אלא יצירה מ פ ת י ע ה !!! cool

אז עכשיו אתם סקרנים ואני כבר מתה לספק את הסקרנות הזו שלכם.
עוד טיפה סבלנות....

ובכן....... ממשיכים!

עוד כשדיברנו בטלפון, מהארץ, על התכניות לנופש הזה שלי, אמרתי לאטלמה שאני משתוקקת כבר זמן רב לבקר בקינדרדייק (Kinderdijk).
קינדרדייק נכנסה מיד לרשימה וכך, אחרי ארוחת הצהריים הקלה בגינת ביתה יצאנו, אטלמה ואני, לכיוון קינדרדייק.

אני מצלמת ישר מההתחלה ולכן יש כאן תמונות של רוקנייה surprise

ליד השלט הזה מצאתי שלט עם מפה של רוקנייה אז תיעדתי אותו.
אני אוהבת מפות.

קינדרדייק נמצאת צפונית ובעיקר מזרחית לרוקנייה ויש לנו משהו בין שעה לשעה וחצי של נסיעה.
אז לא נעצור לגלידה?
ליד רוטרדאם אטלמה מחפשת מקדונלד.
מקדונלד? טוב נו, גלידה. הגלידה שלהם באמת טעימה.
אבל אטלמה מחפשת את מקדונלד לגלידה שאין אצלנו.

תכירו, חברים, שם חדש. ואם תהיו בהולנד, חפשו את מקדונלד ות ז ל ל ו את זה!!
נעים מאד, Mcflurry

התמונה מטושטשת אבל למי אכפת...

טוב, לאלה מכם שלא ממש חובבי מתוק ובוחרים כקינוח סורבה לימון/פירות יער/פירות טרופיים, "כי החמצמצות נהדרת", עזבו את זה.
אבל אתם שכמוני, המתים על משהו מתוק אמיתי.... Mcflurry הוא הדבר!

אחרי שעוברים את רוטרדאם הנוף חוזר להיות כפרי.

ותכף תכף מגיעים.

כדי למקם אתכם, קינדרדייק נמצאת, כאמור צפונית מזרחית לרוקנייה. ודרומית מזרחית לרוטרדאם.
יוצרי המפה התחשבו בי וגיליתי שהם סימנו אותה באדום, כדי שיהיה לכם קל למצא אותה.
בדיוק מעל המילה alblasserdam.

הנה הגענו לקינדרדייק. "דייק הילדים" בתרגום לעברית.
קינדרדייק היא ~~עיירה~~ כפר יפהפיה השורץ תיירים מכל הצבעים והמינים.
כמו העיר העתיקה בירושלים (בתקופות שקטות, כמובן...), כמו בית לחם לקראת כריסטמאס, כמו כל אתר תיירות שמכבד את עצמו, קינדרדייק מלאה תיירים שמצלמים, ומצלמים, ומצלמים......

אבל למה דוקא קינדרדייק? הרי כל כפר ועיירה בארץ הזו יכול לפרנס גדוד של צלמי גלויות?
עוד מעט תראו.....

רואים את האוניה הזו?
מדליקה, נכון?

אז... זו לא אוניה!
זהו מבנה בצורת אוניה שכיום מאכלס מסעדה. לא ברור לי כמה גדולה היא המסעדה או מה עוד יש שם במבנה המיוחד הזה, אבל לאנשים כמוני שמקבלים מחלת ים כבר באמבטיה, frown זה יכול להיות פתרון נחמד ל משחק ב"כאילו".
אני צריכה לחשוב על זה בפעם הבאה שאהיה כאן.

ליד האתר שאליו מועדות פנינו סביר שלא תהיה חניה פנויה. חוץ מזה אנחנו רוצות להנות גם ממראה העיירה (כן, כפר הם קוראים לזה אבל זה ממש נראה לי עיירה לפחות באיזור שבו היינו) אז אנחנו חונות במגרש החנייה הראשון שאנחנו רואות ומתחילות בהליכה.

קיימים כל מיני טיפוסים של אנשים.
יש המגיעים לאתר ורוצים לראות אותו, אבל לא רואים את הדרך אליו.
אני, ולשמחתי גם אטלמה, לא כאלה. אני נהנית מהדרך ולכן, בעצם, נולדה הרשומה הזו. רשומה של טיול בכפר. טיול בדרך הארוכה והמהנה אל היעד הרשמי שלשמו הגענו לכאן.

אנחנו פוסעות ברחוב הראשי של הכפר ובין שני בתים מציצה תחנת הרוח.
אני מאד אוהבת את הפריים הזה ולכן מתעכבת לכמה צילומים.
תובנה עתיקה: כן! אני חייבת פעם ללמוד צילום. אני כ"כ נהנית מ"צייד פריימים מעניינים"

קצת זום....

והמון זום. על חשבון איכותה של התמונה כמובן אבל זה לא משנה.
עוד אראה כאלה מקרוב.

ובכן, הסיבה שבגללה נוהרים לכאן רשומה בשלט כאן בתמונה מתחת.
תחנות רוח.

בשנת 1740 נבנו כאן 19 תחנות רוח שמטרתן לשאוב את מי הנהר אלבלאסרווארד (Alblasserwaard) המאיימים להציף ולדאוג שיוחזרו למקומם בערוץ הנהר.
בשנת 1997 הן זכו למעמד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.