זה תמיד מפתיע אותי איך מתגלגלים אליי ספרים, בזמן הנכון, במקום הנכון.....
ליד המיטה ספרים המחכים שכבר סוף כל סוף אפתח אותם וזה מה שאני מתכוונת לעשות
אבל אז בדיוק, אני נתקלת בספר אחר, ולגמרי במקרה, ופשוט מתחילה לקרוא אותו....
הפעם, במקביל לספר שאני קוראת בערב במיטה (כשיוצא... כבר לא בכל לילה....) ספר ישן נושן
עוד מתקופת נעוריה של אימי.... {(האדום והשחור של סטנדאל..) אני מחפשת בנייד משהו בגוגל
ופתאום מופיע הדף הראשון של מי השילוח, וזה תופס אותי. אין לי שמץ של מושג מי זה אותו מאיר מזר
אבל הכתיבה שלו מושכת אותי להמשיך ולקרוא, מזכירה לי סגנון של סופרים ישנים וטובים, אולי קצת את סבאתו
ואני קוראת על הווי השכונה אז, ליד השוק, כשהדלתות היו פתוחות, כשהשכנות היתה שכנות קרובה,
את השמחה שבאכילת חמין של יום שישי, את הפשטות והעוני, את המנהגים.
הסופר מספר על דמויות שהיו בשכונתו (כגון על צמח, האלטעזאכן) , וגם על נער אחד, שפגש בנערה מהקיבוץ ועבר לגור
איתה , לעולם חדש ולא מוכר לו, כמו שהיא לא הכירה את חיי הירושלמים בשכונות והוזמנה במקרה לארוחה כמנהג הכנסת
האורחים שהיה נהוג שם.
זהו קובץ סיפורים, כשהקובץ האחרון מסיים עם אותו נער שעבר לקיבוץ, ושבסופו של דבר חוזר לשורשיו,
לאחר הקרע הגדול בין אנשי הקיבוץ וחלוקתו לשניים בעקבות מחלוקות אידיאולוגיות .
ריחות, צבעים, להג של עדות, השכנים הערבים, כל החושים עובדים למקרא הסיפורים הירושלמים הללו.
מומלץ!!
אני חייבת לציין שכעת עם אפשרות הספרים הדיגיטליים כבר אין את התירוץ של לשכוח לשים ספר קריאה בתיק או
לא למצוא לזה מעט זמן (את הספר הזה קראתי כקובץ פי.די.אף בנייד). הבעיה אצלי שאני מתלהבת מהאפשרות להוריד ספרים
ואני מוצאת עצמי קוראת במקביל שלושה ספרים..., זה שליד המיטה, זה שבנייד בעברית וזה שבנייד באנגלית
(מנסה לקרוא את גטסבי הגדול באנגלית בנייד).
האפשרות "לשלוף" את הנייד ולקרוא בתחנה, ברכבת, בזמן המתנה, פשוט בלתי נתפש כמה אוצר גדול יש לנו
בתוך מכשיר כזה קטנטן....
חג שמח...
=======
כמי השילוח, מאיר שבתאי מזר, הוצ' אריאל, 2002, 125 עמ'