אני מודה, נסעתי רק פעם אחת בחיי בטיול מאורגן ישראלי (למרות שנסעתי כמה פעמים עם קבוצות מאורגנות של תרמילאים מרחבי העולם שערכה חברה אמריקנית). הפעם הזו, שקרתה לפני קצת יותר משמונה שנים, הספיקה לי לכל החיים, ומלא מעט סיבות:
כשנותנים לכם את החוברת או תיאור אינטרנטי על הטיול - הוא נשמע נפלא. גונדולות וכיכר סן מרקו בןנציה, הקתדרלה במילאנו - הטיול נשמע מגוון, וכזה שלוקח אותנו לכל הנקודות המרכזיות בערים שבהן נבקר. יש כמה אטר'ציות מיוחדות שהן בתשלום נוסף, אבל הן אלו הבאמת אקזוטיות.
נכון? לא ממש. מסתבר שהטיול עצמו עןךך ]חות או יותר הסעות ממקום למקום, לינה פלוס ארוחת בוקר (שעוד מעט נגיע אליה) - וזהו. בעצם כל פעילת בעיר עצמה מעבר ללהסתובב לבד או לאכול גלידה - היתה בתשלום. וזה כלל למשל גם תחבורה בתוך ונציה, שבה אי אפשר ממש ללכת ברגל. אני חושבת שהאיול הבסיסי כלל פחות או יותר נסיעה בתחבורה ציבורית (שעלולה להיות עמוסה מאוד) עד הכיכר המרכזית של העיר - וזהו. המדריכה באותו היום חייבה את כולנו לקחת את ה"טיול הנוסף" כדי שהיא אשכרה תוכל לקנות כרטיסים לאוטובוסים הימיים כדי להראות לנו את העיר עצמה...
בדיעבד גם הסתבר שלא התיה בטיול הדרכה מספקת. אמנם היתה לנו מדריכה טובה ומקצועית, רק מסתבר שבאיטליה אסור להדריך בלי מדריך מקומי (מסיבות ברורות). אז ההדרכה כללה בעיקר הסברים בעודנו ישובים באוטובוס, ואז שיחררו אותנו להסתובבב בעיר כדי שהמדריכה לא תקבל קנס על הדרכה בלי מדריך מקומי. לנו ספציפית היה סיפור שיצאנו לטיול שלרוב יוצא באמצע השבוע - ביום ראשון בבוקר. כך שכשהגענו למלון לא היה בל בוי לעזור לנו עם המזוודות, כמו שלרוב קורה. או ביום שבו ביקרנו בעיר שבה העה אמור להיות שוק - אז השוק היה סגור באותו יום. חלק מהבעיות היו ניתנות לטיפול (למשל לארגן את הימים קצת אחרת), אבל התחושה היתה שלאף אחד לא אכפת, ככל עוד הם כבר קיבלו מאיתנו את הכסף.
ואפרופו המדריכה: לפני שעלינו למטוס בדרך חזרה הביתה - היא מיד דאגה להיות הראשונה לעשות צ'ק אין (גם כשאנשים קראו לה כי הם נזקקו לעזרתה בכמה נושאים) כדי לקבל מקום טוב במטוס. כשנסענו ליום טיול בהרים - היא עשתה לנו הפסקה ארוכה באחת החנויות / בתי קפה שם והמליצה לשתות את השוקו שם "כי זה חלק מהחוויה", אבל למרות בקשות אנשים שלא הספיקו לשתתות לעצור שוב, המדריכה סירבה (כי כנראה במקומות האחרים לא משלמים לה תשר על הקניות שלנו). וכמובן שמבשך כל הטיול היא תמיד תדבר בהכללות על ה"תיירים הגרמנים השמנים" שרק יושבים בכל מקום לזלול גלידה, לעומת האיטלקים שלא ממש אוכלים בבוקר ובגלל זה "אין להם גרם שומן בגוף" - כל זה למרות שחלק גדול מהטיול בילינו בבתי קפה בגלל חוסר בהדרכה, ורוב המטיילים היו רחוקים מלהיות רזים. אני מודה שלא ממש ברור לי מה קדם פה למה - הציניות שלה בגלל סוג האוכלוסיה שהיא מדריכה בטיולים כאלו, או היחס של המטיילים שגרם לה להיות צינית, אבל התחושה היתה שהמסחור גם שלה כבר היה קצת בוטה מידי.
במלון אכלנו ארוחת בוקר באיזור נפרד לקבוצת הישראלים בלבד. אני מודה - יכול להיות שזה נעשה מטעמי נוחות (כי היינו טול מאורגן) או בגלל שבעבר עלו בעיות כשאנשים הזמינו אוכל מהתפריט וסירבו לשלם עליו מתוך מחשבה או תירוץ שהם חלק מטיול וזה אמור היה להיות משולם על ידי חברת הטיולים. אבל ארוחת הבוקר היתה צנועה ביותר במונחים ישראליים, גם אם לא משווים אותה לארוחות הבוקר העשירות המלונות הישראליים. כמה לחמניות לא ממש טריות (אחת לאדם, עם כמה בודדות נוספות), חמאה, עגבניות פרוסות (שהמדריכה אמרה שזה ממש ממש ממש נגיב עבור אירופאים), וקפה או תה. אם איחרת - יש סיכוי שאנשים כבר אכלו לך את הלחמניה. או עשו ממנה סנדוויץ' לארוחת הצהרים (או ארוחת עשר, כי אין סיכוי שתגיעו לארוחת הצהרים לא רעבים בלעדיה).
מצד שני, יש בזה אולי הצדקה. כי יש למשל את הצעקנית: זו שחושבת שזה בסדק שהיא צועקת בקולי קולות כי מי שלא רוצה לשמוע אותה פשוט צריך לשבת בצד השני של האוטובוס (רק שאין בו מספיק מקומות). או אלו שבאופן עקבי מסרבים לתת טיפים וממנסים כל פעם למצוא בעיה עם המלצר שבגללה בעצם לא מגיע לו טיפ - וגם מנסים למנוע מאחרים לתת לו. או שהם מתעקשים שכולם יתנו את אותו סכום טיפ למדריך או לנהג כדי לא לבייש את אלו שלא רוצים לתת הרבה. הם אלו שייקחו יותר מלחמניה אחת בארוחת הבוקר, גם אם הם יודעים שלאחרים יחסר. כשהטיול עוצר בקניון לקצת קניות והמדריכה ממליצה על כל מיני מוצרים יייחודיים לאיטליה - אז הם יכלו לקנות איזה צעצוע חשמלי יקר לילדים, ולמי אכפת מגבינה מקומית שאפשר לקנות חיקוי חיוור שלה בארץ כי ממילא זה הכל אותו דבר?