כסף ושירה

מאז ומתמיד משוררים היו דלפונים. 

ואם היה להם חבר בעל בית מרזח - היו מאושרים בחלקם.

מיעוטם הקים משפחה ואם הקימו אז היו מתאהבים אהבות נואשות מחוץ לתא המשפחתי. 

הסטטוס של להיות משורר כרוך בחולי נפשי או פיזי.

באחד הספרים קראתי פעם שיוצר צריך להפעיל איזה סוג של אלימות כלפי עצמו. 

אולי בגלל זה הבאתי גורת כלבים שתעשה כל מה שגורה עושה

והילדים רצים בבית וצווחים כי דרכו על או שגנבה להם כריך.

הבוקר החצי העיר אותי ובישר לי בחיוך

שהיא יושבת על הספה ומכבדת את עצמה בעוגיות שמישהו שכח על השולחן. 

מאחר ולא קפצתי מייד בזעקות שבר מהמיטה הוסיף ולחץ

ובירר האם המים בדלי השטיפה במטבח הם מים נקיים או עם סבון?

חשבתי שהם עם סבון אחרי כן נזכרתי שהם מים נקיים. 

"י היא שתתה מהם די הרבה "

המשיך ובישר. 

אתמול הדבר הראשון שעשיתי עם שובי מיום עבודה ולימודים באוניברסיטה היה לשטוף את הסלון ואת המטבח עם מים רבים כדי להפיג מהם את הריח שלה. 

אבל הילדים בעיקר הזקונים כל כך כרוכים אחריה והיא מצחיקה וכול החברים והחברות מלטפים אותה וקוראים לה חמודה ומתוקה אז כנראה שהיא תשאר. 

והקשר לשירה: היום אני בתל אביב מתחילה בקורס שירה בהליקון ואני כל כך מקווה שיהיה מעניין ומשמעותי. 

שילמתי עבור הקורס לא מעט במונחים של התקציב שלי. מאידך...במונחים כללים זה פחות מבילוי משפחתי בנופש במלון ומסעדה. ולפי מזג האוויר נראה שאשוט לשם בגונדולת שירות קו 4.

אביא למנחה הקורס את ספר השירים הטיוטה שלי ונחכה לחוות דעתו המלומדה. ביקורת מקצועית זה דבר שאני מוכנה לשלם עבורו.

לגבי מגש הכסף. מדובר בסדרה שיוצרת גלים בעיקר ברשתות החברתיות אבל לא רק שתומכת במהפכה החברתית שמתחילה להתבשל. וכל מהפכה חברתית זקוקה למשוררים שישירו אותה. 

מועמדת חזקה מבחינתי להיות משוררת המהפכה היא שרה כוי. שהיה לה בלוג גם פה. והכתיבה שלה אש ולהבה. וכבר הוציאה ספר שירים שזכה לתשבחות רבות. וגם פירסמה שירים במוסף 'הארץ'. וגם לא מסתירה את העובדה שהיא במצוקה כלכלית.  ולעיתים רעבה ולעיתים בודדה ונואשת אבל כל הזמן כותבת. 

בסוף כל הגאולה הזאת מסתכמת בנעלי בית חדשות. 
קניתי נעלי פרווה ורודות, עם רקמה צבעונית, עם פומפונים.
רכות בהתגלמותה.
נועם בהתגלמותו.
בית.
משכן.
בסוף העולם הופך להיות מתוקן כשלשכינה יש נעלי בית.
גם אם הבית עצמו איננו.

מועמד נוסף הוא בחור שקורא לעצמו משורר רחוב. והוא מסתובב ברחובות ומחלק שירים שלו מודפסים על נייר שעף ברוח ומחכה באותו רגע לתגובה של הקורא. והלאה. לא תמצאו את ספר שיריו. הוא מחלק ועף.

והמועמד האחרון שזוכה אצלי להוקרה כמשורר המהפכה הוא הפייסבוק.

שם אני נתקלת בכל שבוע בעשרות שירים שמעלים משוררים ומשוררות עלומים ועלומות והם יפים..ומדוייקים..ובאים מהעם והולכים אל העם

אם יש תקווה שמדיה כלשהי תילחם במגמת הפיכת העם לאספסוף הרי שהרשתות החברתיות משתדלות.

אז הצטרפו גם אתם.

ושתפו שירים שגורמים לאנשים לחשוב. להשתיק בעצמם התלהמויות ולהיות קשובים.

כי מפה מהמקום של ההקשבה וההבנה הטמירה יבואו גם השלום וגם ההפלה של השלטון ושל השיטה.

עד שהגיע לגיל שלוש לא סיפרתי לבני על אלֹהים / אלמוג בהר

עַד שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שָׁלֹשׁ לֹא סִפַּרְתִּי לִבְנִי עַל אֱלֹהִים,
שֶׁלֹּא יִפְחַד. וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה בֶּן שָׁלֹשׁ עָרַכְתִּי בֵּינֵיהֶם הֶכֵּרוּת.
זֶה אֱלֹהַי, אָמַרְתִּי לִבְנִי. זֶה בְּנִי, אָמַרְתִּי לֵאלֹהַי.
שָׁאֲלוּ כָּל אֶחָד שְׁאֵלוֹת זֶה עַל זֶה. בְּנִי שָׁאַל:
הַאִם אֱלֹהֶיךָ זֶה הוּא אֶחָד מִקְּרוֹבֵינוּ, כְּמוֹ סָב,
כְּמוֹ דּוֹד? לֹא בְּדִיּוּק, עָנִיתִי לוֹ. אֱלֹהַי שָׁאַל:
מַה שֵּׁם בִּנְךָ? עָנִיתִי לוֹ שֵׁמוֹת רַבִּים לִבְנִי,
מָתוֹק וּמְתוֹק-אֵל, חָמוּד וַחֲמוּד-אֵל, 
חָבִיב וַחֲבִיב-אֵל. בְּנִי שָׁאַל: מַה שֵּׁם אֱלֹהֶיךָ? עָנִיתִי לוֹ 
שֵׁמוֹת רַבִּים לֵאלֹהַי, הוּא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, וְהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 
וְהוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא אֵל וֵאלֹהִים וֵאלֹהַי.
אֱלֹהַי הֵחֵל אוֹמֵר: בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וּמִיָּד הֵשַׂמְתִּי עַצְמִי
כְּמִי שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ. בְּנִי שָׁאַל: אֶת מִי תֹּאהַב יוֹתֵר? 
וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוֹפִיעָה הַמִּלָּה אַהֲבָה בְּדִבּוּרוֹ, וּמִיָּד הֵסַחְתִּי דַּעְתּוֹ בְּהַצְבִּיעִי
עַל מָטוֹס שֶׁחָלַף בַּשָּׁמַיִם וְעַל חִפּוּשִׁית שֶׁעָבְרָה בֵּינֵינוּ בַּדֶּשֶׁא. וּבִמְקוֹם לוֹמַר לוֹ
כָּל אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אֱלֹהַי, אָמַרְתִּי לוֹ: יָפִים, נָכוֹן?