ובכן, לפני שתי רשומות עזרו לי קוראיי תפוז (כנגד כל הגיון) לנצח בתחרות בבלוגיה בנושא 'כתיבה על כתיבה'. הפרס לשני המקומות הראשונים היה השתתפות בכנס כותבים, נקודת מפנה 2.
חמושה במחברת, עט ובפופו חברתי התייצבתי "השכם, השכם בבוקר" בבית ציוני אמריקה. מצאתי את עצמי מתגודדת בקהל גדול ורב שהכתיבה היא תשוקתו. שמחתי לגלות בים הפרצופים האנונימיים גם פנים מוכרות נצמדתי אליהן והתחלתי לנדוד בין החדרים, ולהפתעתי מנגינת הנדודים עלתה יפה והחיוך שעל פני הלך והתרחב מהרצאה להרצאה.
כמו כל אחד שהוכתר בתואר "משורר החצר" בילדותו, גם אני מצאתי את עצמי בעוונותי משרבטת שירים וקטעי סיפורים בעיניים מצועפות וחולמת שיום אחד אתפרסם כסופרת או לפחות משוררת דגולה, אך עם השנים הלך החלום והתרחק ממני ורוב הזמן אני מוצאת את עצמי שמחה ומסופקת מכתיבת הבלוג הקטן שלי. אך למרות שהצהרתי קבל עם ועדה "אני כאן בגלל תפוז", מצאתי את עצמי משרבטת שורות בשצף קצף על פי הנחיותיהם של המרצים.
בראתי עולמות אצל רוני, חדדתי רגשות אצל שגית, ובסוף אפילו זרמתי עם רחלי שבקשה שנכתוב במשך 5 דקות על מה שהיה שם במהלך היום:
מעל 120 מילים בחמש דקות, זה היה מספר המילים שנדרשו ממני כדי לקבל שעון עצר המעיד על היותי חרטטנית, אבל כשחזרתי וקראתי מה שכתבתי - הבנתי שהמילים האלה שפרצו ממני בסוף ההרצאה (אם נדייק, קרוב יותר ל-200 מילים), הם הדרך הכי אותנטית שאני יכולה להביא אליכם את חוויותי מהכנס.
אז מה למדתם בגן היום - קהל כותבים יקר שלי?
למדתי שבכל אחד מאיתנו מסתתר סיפור קטן שרק מחפש לפרוץ החוצה אל העולם ורק צריך את הטכניקה מתאימה.
למדתי שאם נברא עולם ונשתול בו קונפליקט יש להניח שהסיפור יבוא.
למדתי שלמרות שעל פניו הקונפליקטים הם הכח המניע של הסיפור, מה שחשוב באמת הם הרגשות של הכותב. לא באמת משנה מה קרה שם, משנה איך זה הרגיש.
למדתי שלמרות העבודה הקשה, הסיפור המושלם שלך הוא קש וגבבה. וכמה שלא תנקה ותתקן, בסופו של דבר הוא יצטרך לעבור לידי בעלי המקצוע - העורך הלשוני יריב איתך על ניקיון השפה והעורכת הספרותית (רק נשיםImage may be NSFW.
Clik here to view.
), לאחר שתחמיא לך על הספר המושלם שיצא מתחת ידך, תחתוך חצי ממנו ואת החצי השני תצבע באדום. זה השלב שבו האגו של הסופר צריך לזוז הצידה ולאפשר לה לזקק את הסיפור, להביא אותו למקום נקי יותר וקריא יותר - אך חשוב לזכור שהרשות נתונה.
למדתי שסופר חייב קודם כל להאמין בעצמו כדי שתיהיה לו החוצפה לשלוח את הספר להוצאה העשירית לאחר תשע דחיות. למדתי איך לשווק. איך לבנות קמפיין, איך לבחור קונספט, לחשוב מי קהל היעד הראשוני ולקדם את הספר בתקווה שיפיצו את הבשורה הלאה. לא להתבייש לבקש עזרה. להשתמש לקידום במדייה הדיגיטלית וברשתות החברתיות - ובעיקר לעוף על הספר שלך.
למדתי שחיי סופר יכולים להיות בודדים. שיש מצבי תקיעות ותסכול אך גם מצבים מרתקים - בעיקר כשהדמויות מחליטות לעשות מה שבראש שלהם.
למדתי שאפשר להיות מקובע ואפשר להשתולל.
אפשר לכתוב בראש ואז להוציא מוצר מוגמר החוצה ואפשר לכתוב "דרך האצבעות"
אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא:
שלכתוב ספר - זה אפשרי !!! נו טוב, אם נזיז פילים מהדרך Image may be NSFW.
Clik here to view.
(כמובן שהכתוב עבר שיכתוב, אחרת לא הייתי לומדת שום דבר).
ולסיום התודות :
תודה לרחלי לביא ולצוותה על האירגון, למירב עוז, רוני גלבפיש, שגית אמת, עדי איצקוביץ ואשכול נבו על ההרצאות המאלפות. בגלל שלא היתה לי מכונת זמן - נאלצתי לוותר על חלק מההרצאות שהתקיימו בזמנים חופפים - על שתים מהן אני ממש מצרה, על ההרצאה של מאירה ברנע גולדברג ועל זאת של אורי פרץ שרון שלפחות על הנייר קסמו לי מאוד.
לכלל המשתתפים שהפכו את הכנס לחוויה משובחת
לבר, לבלוגיה, לתפוז ולקוראים ששלחו אותי לשם.
מי יודע - אולי יום אחד אפרוס כנפיים... Image may be NSFW.
Clik here to view.