היתרון של בעלי החיים.

שמעתי צווחה  שהרעידה את נשמתי..

ידעתי  פשוט ידעתי, זה פאבלו,  

רצתי החוצה שרק הכתונת לילה הדקיקה לגופי..(רק לאחר מכן שמתי לב).

הוא שכב ממש מול הכניסה לבית..ניסה להזיז את עצמו ולא הצליח.התיישבתי לידו ניסיתי לגעת בו.. להזיזו מעט ולהכניסו הביתה, הוא זעק בקול שנשמע לא טבעי.

לא הצלחתי לדמיין אפילו את גודל הכאב שהוא חש..לא היתה טיפת דם סביבו..ואז שהושטתי את ידי נעץ את שיניו 

והדם זרם ,הנהגים בדרך עצרו וביקשו לעזור..אבל היה בלתי אפשרי להזיזו.

הדמעות זלגו על פני ועל פניו...שהוא כנראה חש בהן , בעודי חצי שכובה מעליו העביר לשון על פני.עם רופאים מומחים..

כמו מבקש לנגב הדמעות..

שלקחנו אותו לבית החולים לכלבים, לאחר שהצלחנו בעזה כמובן, להכניסו למגבת ולשאת אותו  כמו שאלונקה  מאולתרת.

הצילומים הראו את מה שגרם לו אותו נהג.. רע לב שאפילו לא עצר לבדוק.

ריסק את עמוד השדרה שלו  וחוט השדרה התדלדל קרוע.. וחצי גופו פשוט היה משותק.

לאחר יעוץ  עם רופאים מומחים שנשלחו אליהם הצילומים..

והוסבר לנו שפשוט אי אפשר לתקן את גופו הדואב  .. אין שום דרך..

וחשתי כמו אמא שפשוט נותנת לחלק מהמשפחה ללכת לעולם ההוא..והשתעשעתי ברעיון ששם הוא יפגוש את שאר החברים,ואולי יסלח לי  על שלקח לי שעתיים וחצי לתת לו לסבול.

זה רק שבוע.. ואני עם יד נפוחה..וזריקת טטנוס..ואנטיביוטיקה  כדור ענק .. שצריך לבלוע..

זה ,אני  יודעת, פאבלו שלי השאיר לי..

וככה אני ממשיכה לראותו לעיתים..בתנוחות האהובות עליו.. יושב בגינה. ומנמנם..אף פעם לא שוכב, הדשא כנראה עיקצצ לו...

וככה נשארה לנו פאלומה , שאותה הבאנו  במיוחד בשביל פאבלו, שלקחנו אותו אחרי שהציפו אותי בבקשות בפייסבוק.. שאם לא אקח אותו  הוא יילך לצער בעלי חיים.  

הוא היה כלב חששן , נבהל מכל רעש.. לא ניתן היה להתקרב אליו  לליטוף או חיבוק..

החלטנט להביר לו כלבה חברה גורה קטנה שתגדל אתו, הוא יהיה אחיה הבוגר.

ואכן   לקח לו זמן..קרוב לשנה.. עד שהוא נתן לי ללטף אותו קלות לפני שברח  בבהלה  והסתתר מתחת למיטה.

ועוד שנה חלפה שפאלומה לימדה אותו לעלות לישון על השמיכה  בחורף.. להתחפר בפוך.. שזה הרבה יותר נעים מאשר על הרצפה.

היא מסתובבת ומחפשת.. ויש רגעים שאני מביטה בה..היא יושבת עם מבט עצוב בעיניים.. אני בטוחה.. שהיא יודעת שמשהו רע קרה..

זה עצוב לי.. פאבלו היה הכלב שלי.

ומכאן למדתי  על היתרון הגדול  שיש לבעלי החיים על פנינו.. בהגיע רגע שאתה חש שאינך יכול יותר לסבול את הכאבים העוטפים אותך..והגיון שלך.. אתה רוצה פשוט לומר שלום להיפרד מכולם  ובמיוחד מהכאבים הנוראים  שעוטפים אותך.

לבעלי החיים פשוט נותנים זריקה, מביט בך בעיניים שאומרות לך.. אני יודע שאין ברירה וזה רק מאהבה..